מאגר סיפורי מורשת

שמי פליקס רובס נולדתי בקהיר שבמצרים בתאריך 22.3.1944

אני נשוי לרותי, אשתי חמישים ושבע שנים. יש לנו שלושה ילדים, שתי בנות ובן. יש לי שישה אחים אחים ואחיות, ארבע אחיות ושני אחים.

אבי נולד במצרים בשנת 1910. אמי נולדה בארץ ישראל בירושלים בשנת 1916. הם נשאו ב1934. לאמי קוראים מרים ולאבי קוראים אברהם.

בשנת 1951 הפלגנו מנמל מרסיי בצרפת באוניה בשם "קדמה". ההפלגה ארכה מספר ימים. משפחתי ואני הגענו לנמל חיפה שלרגלי הר הכרמל. מהנמל אספה אותנו משאית והעבירה אותנו לשער עליה. בשער עליה שיכנו אותנו באוהל גדול לכל המשפחה, תשע נפשות. היינו שם כחודש ימים, ואכלנו בחדר אוכל כללי עם נקודת חלוקה למשפחות. בבוקר אכלנו: דייסה, משקה קקאו, דג מלוח וריבה. ובצהריים, אבי עמד בתור עם דלי לקבל מרק ודג/עוף לכל המשפחה. לאחר כחודש עברנו למחנה דוד, מול הים. שיכנו אותנו בצריף בטון, מחולק לשני חדרים קטנים מאוד. השירותים, המקלחות ונקודות המים לרחצה, היו במרחק של מאה מטר מהצריף. בחורף הראשון, היה קשה מאוד, חלק גדול מהצריפים עפו ברוח לים, ומיד פינו אותנו חזרה לשער העלייה, עד שחלפה הסערה. משם חזרנו לצריף במעברה. גרנו בצריף הקטן ארבע שנים רצופות.

בשנת 1962 התגייסתי לצה"ל לחטיבת הנח"ל, בהמשך לנח"ל מוצנח. בשנת 1965 השתחררתי מצה"ל, ובשנה זו נישאתי לאשתי רותי. ב-1966 נולדה בתי הבכורה – טלי.

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, כשבתי הבכורה הייתה בת שנה.  ב – 20 במאי 1967 גויסתי למילואים לקראת המלחמה, שפרצה ב5- ליוני 1967. במלחמה, שהינו במושב שדה אליעזר, מול רמת הגולן. המלחמה החלה והאזור הופגז על ידי הסורים. בשלב מסוים התחלנו להכין עמדות הגנה בהרי נפתלי, מעל חצור וראש פינה. ביום השישי למלחמה פרצנו לעמדות הקדמיות של הצבא הסורי, ואני שימשתי כחבלן בכיתת החוד של הפלוגה, שכבשה את מוצב טל הילל.

בזמן הקרב בתעלות, תפסתי ושביתי קצין סורי שנפצע. אחרי שהוא נכנע, טיפלתי בו והצלתי את חייו, על ידי זה שפיניתי אותו עם חבר לנקודת פינוי פצועים, לטיפול רפואי בפציעות. לאחר תום הקרבות הקצין הוחזר לסוריה בחילופי שבויים. בשנת 1969 במסגרת המילואים, במלחמת ההתשה, נכנסו באחד הלילות, מחבלים לאחד הכפרים ההרוסים והנטושים, "ג'ובתא א-זית" והרגו מספר שומרים דרוזים ממג'דל שאמס. בזמן הסריקה כשעליתי למסגד, התפוצץ מוקש ממש לידי ונפצעתי ברגליים. פינו אותי לבית חולים פורייה בטבריה ושם נותחתי והשתחררתי אחרי כשבוע.

ב-1970 גויסתי שוב למילואים לחמישים ושבעה יום, ושירתי במסעדה שברמת הגולן. יצאתי בוקר בוקר עם השחר, לפתוח את הצירים ברמת הגולן, בראש שיירת טנק וזחל"ם ומחלקת חיילים. ב – 5- ליוני 1970 בסיור שערכנו בכפר נטוש בשם ג'ויזה, התפוצץ מטען ליד משאית ונפצעתי קשה בכל חלקי גופי. זה היה ביום שישי, ופינו אותי עם הליקופטר, לבית חולים רמב"ם מחוסר הכרה. טיפלו בי כחודש ימים ובסיום האשפוז, עברתי להמשך החלמה בבית קיי בנהריה. זה היה נס שניצלתי, והרופאים אמרו שקיבלתי את החיים שלי במתנה, ועד היום חוגגים לי עוד יומולדת ביום הזה.

היום, אני אבא לשלושה ילדים וסבא לשמונה נכדים. אני גר בחיפה, ונהנה מכל רגע עם המשפחה המורחבת שלי.

הזווית האישית

יונתן: היה לי ממש כיף ומעניין לשמוע את הסיפורים של סבא, ואני מאחל לסבא להמשיך לצבור חוויות.