מאגר סיפורי מורשת

זהו סיפורו של רן שרון, או כפי שאני הכרתי אותו; סבא רון. רוב המידע המובא בעבודה זו נכתב על ידי סבא רון ב-2010 לפי בקשתה של ריטי ביתו, עם כמה תיקונים שנעשו על ידה, מאחר ומחשבתו של סבא הייתה מעט מעורפלת, מפאת גילו.

סבא רון היה סבא רבא שלי מצד אמא, אבא של סבתא שלי. סבא רון נפטר ב-13.8.2014 כשהוא בן תשעים וחמש, ומסיבה זו לערוך ראיון איתו לא היה אפשרי, ולכן ערכתי ראיון עם הבנות שלו, סבתא שלי רותי שלוסר ואחותה ריטי שווץ, והסתמכתי על מה שהוא כתב טרם מותו:

סבא נולד בשם ריכרד שטרן ב-19.5.1919, בוינה, אוסטריה, לאמה שטרן ואלכסנדר שטרן. בשנת 1957 שינה סבא את שמו לרן שרון. סבא נולד בדירה של מיילדת, דבר שהיה מקובל בימים ההם. אמו, אמה שטרן עבדה כפקידה. כשאמו הייתה בעבודה סבא בילה את זמנו בדירתו של סבא שלו, איזידור שטרן. אמו הייתה אוספת אותו משם כל ערב, לאחר סיום עבודתה, ולוקחת אותו הביתה לשנת לילה. ראוי לציין שאמה שטרן הייתה גרושה מאז שסבא רון היה בן שנתיים, והוא ראה בסבו, איזידור, כדמות גברית שאהב מאוד. בביקור שסבתא שלי ואחותה ערכו ביוני 2017 במשרדי הקהילה היהודית בוינה, התברר שזהות אביו של סבא רון איננה ידועה (לא על פי רישומי המיילדת ולא על פי רישומי המוהל שערך לו את ברית המילה) ולכן אלכסנדר שטרן זה רק סיפור שאמו (אמה שטרן) סיפרה לו. ב-1929 כשסבא היה בן עשר, ולאחר ארבע שנים שהיה בבית ספר יסודי, אמא שלו החליטה שילך ללמוד בחטיבת ביניים במשך שמונה שנים, כיוון שהיה תלמיד טוב. ב-1933, כשהייה בן ארבע עשרה, ועדיין תלמיד, הוא התוודע לנערים אחרים בני גילו, שהיו חברים בתנועת הנוער ציונית, בית"ר, והציעו שגם הוא יצטרף לקבוצה זו. החינוך של סבא לא היה ציוני למרות שהיה יהודי. הוא היה הולך לבית כנסת בכל יום שישי, ובימי חג יהודיים ביחד עם סבא שלו. בכל אופן סבא מצא שציונות מדברת אליו ונעשה חבר פעיל בתנועה. ב-1936 בערך בגיל שבע עשרה, סבא רון הצטרף לחברה, והתחיל לעבוד כשולייה, בייצור מוצרי מתכת, ובמקביל למד בבית ספר מקצועי (יום אחד בשבוע) כדי ללמוד את התאוריה שמאחורי המקצוע. ב-1935, בבית"ר, סבא הכיר את רנה גינצברגר והתאהב בה. היא הייתה חברתו הראשונה ולמעשה את כל זמנו החופשי בילה איתה.

סבו, איזידור, נפטר ב-1935.

במרץ 1938, בטרם מלאו לסבא תשע עשרה, אוסטריה סופחה על ידי גרמניה, והוא עשה את כל הסידורים האפשריים לנסוע לפלשתינה (ישראל). במקרה זה, היה לסבא מזל שהוא ורנה היו חברים פעילים בבית"ר, וכך נכללו שניהם בטרנספורט הראשון לפלשתינה שהחל בוינה ב-9.6.1938. ההורים של רנה ואמא של סבא רון נפגשו לראשונה על רציף הרכבת בוינה, כאשר באו להיפרד מהם. הם עלו לרכבת עם תרמיל גב קטן, איתה נסעו עד יוון (עם עצירה ביוגוסלביה) ואז עלו על הספינה ארטמיסיה בדרכם לפלשתינה. הספינה התקרבה לחוף ב-24.6.1938 וסבא ירד לחוף בסירה קטנה. בשלב מסויים אנשי הפלי"ם אותתו לספינה שהבריטים מתקרבים, ולכן הספינה התרחקה מן החוף. רק אחרי יומיים רנה ירדה לחוף.

האחריות על הקבוצה שהגיעה ע"ג הספינה "ארטמיסיה" הייתה של פלוגת בית"ר, והם דאגו להם עם הגיעם לארץ. מי שלא הייתה לו משפחה או חברים שחיכו לו כאן, הועבר לפלוגות שונות של בית"ר, ברחבי הארץ. סבא ורנה הועברו לפלוגת בית"ר בראש פינה (בית וילקומיץ') לתקופה קצרה. לאחר מכן הם הועברו לזיכרון יעקב.

במחצית ספטמבר 1938 הם החליטו להתחתן. סבא עבד בכל עבודה מזדמנת על בסיס יומי: בכרמים, בחקלאות, סיקול אבנים, בניית תחנת המשטרה בזכרון יעקב, סלילת כבישים- כולן עבודות שלא הוכשר לעשות, אבל תוך התבוננות בעובדים שלצידו, והרבה עבודה קשה, גם הוא הצליח ומצא עצמו עובד שישה ימים בשבוע. בסוף אוקטובר 1938 (31.10.1938) רנה וסבא התחתנו. הם עזבו את פלוגת בית"ר ועברו לגור בחדר שנמצא בחצר בית ברקוביץ, הנמצא ברחוב המייסדים בזכרון יעקב. ב-1939, עם פרוץ המלחמה באירופה הם היו בפלשתינה ולא הרגישו בה. ה"בילוי" היחידי שהיה להם היה לצאת מדי מוצאי שבת לבית קפה, לפגוש חברים ולרקוד. מלבד מקומיים היו בבית הקפה גם חיילים בריטיים שבסיסם היה קרוב. היות וסבא למד אנגלית בבית הספר, הוא פתח איתם בשיחה שוטפת. באחד הערבים הללו, בבית הקפה, חייל בריטי אחד אמר לו: "אנחנו נלחמים עבורכם, היהודים". הדברים האלו הרגיזו את סבא והוא החליט להתנדב לצבא הבריטי. זה היה אפשרי באותה תקופה ליהודים מפלשתינה להתנדב לצבא הבריטי. ב-21.10.1940 סבא התגייס לצבא הבריטי בסרפנד (צריפין). באותה תקופה התנדבו כבר כאלף יהודים לצבא הבריטי, והיתרון שלהם היה שהם קיבלו משכורת חודשית, שהייתה גבוהה ממה שהרוויח בעבודות מזדמנות. זה נתן לו שקט נפשי שיוכל לכלכל את רנה ואת הבת שלהם רותי (סבתא שלי), שנולדה ב-17.8.1939. ב-26.8.1951 נולדה בתם השנייה ריטה (ריטי), הפעם בבית החולים אסף הרופא. באותה תקופה הם גרו בראשון לציון, בחדר בדירה של שלושה חדרים, כאשר בשני החדרים הנוספים גרו אחרים, והשירותים היו משותפים לכולם. במשך הזמן הם שכרו חדר שני באותה דירה. בשירותו הצבאי של סבא הוא הגיע לדרגת רב סרן בחיל חימוש, וביצע מגוון תפקידים כמפקד בית מלאכה, מדריך ראשי במפקדת קצין חימוש ראשי, וסגן מפקד בה"ד 20. סבא שוחרר מהצבא ב-1.5.1964 כשהסיבה היא גיל (הוא היה אז בן 45). למעשה גם שירותו בצבא הבריטי נחשב לו לצורך הפנסיה הצבאית. ב-23.5.1972 ריטה (ריטי) התחתנה עם גדי שווץ, נולדו להם שני ילדים: רינת (1974) וגל (1976) שניהם נשואים ולכל אחד מהם שני ילדים. בשנת 1969 רנה חלתה ואושפזה מדי פעם בבית החולים. ב-16.3.1974, במהלך אחד מהאשפוזים האלה היא נפטרה בפתאומיות, כשסבא עומד לצידה. היא נקברה למחרת היום בבית העלמין הישן בראשון לציון. מותה הפתאומי הכה אותם בתדהמה, רנה נפטרה טרם מלאו לה חמישים ושלוש שנה. ב-1.8.1974 רותי, בתו הבכורה, התחתנה עם בנימין שלוסר וגם הם גרים בראשון לציון. נולדו להם שני ילדים: רונית (רוני, אמא שלי) (1975) וברק (1977). לכל אחד מהם שלושה ילדים. בסוף 1974 סבא הכיר את טוני (יהודית צימרמן) שנולדה אף היא בוינה ב-1923 ועלתה לישראל עם עליית הנוער מלונדון (לשם הגיעה כנערה בעת המלחמה). באמצע 1975 הם החליטו להינשא, ואכן החתונה התקיימה ב-30.9.1975, כשנה וחצי אחרי מותה של רנה. בערך בתחילת 2006 טוני חלתה ולעיתים מזומנות אושפזה במחלקה הסיעודית. גילו לה גידול שפיר במוח מסוג מנינגיומה, אך הוחלט לא לנתח מפאת גילה (83). במאי 2007 טוני איבדה את הכרתה, נלקחה לבית החולים שיבא ולמחרת לפנות בוקר (11.5.2007) היא נפטרה. סבא הועבר באוקטובר 2013 למחלקה הסיעודית שם שהה כעשרה חודשים. הוא נפטר ב-13.8.2014

הזווית האישית

שקד: היה מעניין לקרוא על סבא ולערוך ראיון עם הבנות שלו, סבתא שלי רותי שלוסר ואחותה ריטי שווץ., לצערי הוא כבר נפטר, אבל השאיר מורשת מכובדת אחריו.