מאגר סיפורי מורשת

שמי הראל אטיאס, אני משתתף השנה בתוכנית הקשר הרב דורי והחלטתי לכתוב את סיפורו של סבי, יצחק נתנאל אטיאס. וכך סיפר לי סבי:

"שמי יצחק נתנאל אטיאס, נולדתי בתאריך 2.6.1946. אני יליד הארץ, נולדתי בירושלים, הוריי הם אברהם ושמחה אטיאס, גם הם ילידי הארץ. אבי עבד בכנסת ישראל ואמי הייתה עקרת בית, אימא לחמישה ילדים. אנחנו בארץ משנת 1860 מצד אבי ומשפחתנו עלתה עם הרב שלוש לרובע המוגרבי בירושלים.

גדלתי עד גיל 10 בשכונת הבוכרים, התחלתי את למודי בבית הספר סוקולוב, בגיל 10 עברנו לשכונת תלפיות. סביב הבית היו אזורים חקלאיים יפים. שחקנו בחוץ כדורגל, מחבואים, אלמבוליק, משחקים של עונות החגים. מכיתה ו' עד כיתה ח' למדתי בגאולים א' באותה כיתה עם לינה שהיא אשתי, סבתא של הראל.

אנחנו ילידי הארץ ולא גרנו במעברה, אבל הייתה מעברה גדולה בשכונת תלפיות קרוב לביתנו והייתי יורד עם אבא שלי לעשות קניות בחנות במעברה.

בבית הספר היסודי גאולים א' הייתי תלמיד חרוץ. המורה שלי הייתה לאה ברק, אמו של השופט אהרון ברק. היו לי הרבה חברים. בתיכון למדתי בגמנסיה העברית יחד עם יוני נתניהו, אחיו של ראש הממשלה. הייתה לנו חבורה גדולה והיינו מקיימים מסיבות כל שישי ושבת.

בתקופת הבגרות עד לצבא הייתה לנו חבורה של בנים ובנות, היינו נפגשים כל יום שישי למסיבת ריקודים. ביום שבת היינו הולכים יחד לסרט. בימי חול הייתי נפגש עם חברים ומתארח בביתם.

בשירות הצבאי הייתי בחיל הקשר. הדרכתי גם חיילים וגם אנשי מילואים. במסגרת זו גם הכרתי את סבתא לינה ומאז נהיינו חברים טובים. לקראת מלחמת ששת הימים נשלחתי לסיני. במלחמה הייתי אלחוטן במפקדה של אריק שרון. שירתי בסיני ארבעה חודשים עד שהשתחררתי.

התחלתי לעבוד כסטודנט בשנת 1968 בדואר. במשך השנים התקדמתי בתחום כח אדם והדרכה ובשנת 1988 התמנתי לסמנכ"ל כח אדם משמעת הדרכה ורווחה. בשנת 1994 התמנתי למנהל מרחב ירושלים ביהודה ושומרון והייתי אחראי על מתן שירות למליון אזרחים, היו לי 100 סניפי דואר. פרשתי לגמלאות בשנת 2006 בתפקיד של עוזר בכיר למנהל הכללי.

את סבתא לינה, חברתי לכיתה, פגשתי שוב בנופש לצבא. לאחר שלוש שנות חברות נישאנו. סבתא לינה הייתה מורה בתיכון. הבאנו לעולם ארבעה ילדים ומהם יש לנו 11 נכדות ונכדים. כל ילדינו אקדמאיים ואנחנו דירבנו אותם ללמוד כדי להצליח.

כיום

אני אוהב ספורט ובעיקר כדורגל. אני וסבתא לינה שרים במקהלה יותר מעשרים וחמש שנים גם בלאדינו וגם בעברית, אני אוהב מוזיקה הצגות וסרטים. יש לנו דומינו עשוי משן פיל שהגיע מבולגריה מהסבא רבא של סבתא לינה. יש לנו גם הגדה של פסח וספר תפילה שקיימים כבר יותר מ-100 שנים, החפצים עוברים במשפחה.

פרשתי לגמלאות בגיל 60. תקופת הקורונה הייתה קשה, לא ראיתי את ילדיי ונכדיי במשך תקופה ארוכה. היום אנחנו נהנים מהנכדים היפים והמוכשרים שלנו, יש לנו שבע נכדות וארבעה נכדים. אנחנו יושבים בפרלמנט עם חברים בקניון, הולכים לסרטים הצגות קונצרטים ומטיילים בעולם.

חינכתי את ילדיי להיות טובים ואנושיים, לשמור על הקשרים הטובים ועל האחדות ביניהם לעזור לכל מי שחלש ומי שחסר לו, לנהוג כבוד בזקנים ולכבד את ההורים.

הזוית האישית

הנכד המתעד הראל: אני גאה שש לי סבא כזה. שמחתי לתעד את סיפורו במאגר המורשת.