מאגר סיפורי מורשת

סבי נולד ביאסי שברומניה בשנת 1939, כאשר מלחמת העולם השנייה פרצה. היא נגמרה בהיותו בן 6, לאחריה הוא ומשפחתו חיו חיים שלווים.

בביתו הראשון הוא דיבר בבית משפחתו יידיש ומחוץ לביתו רומנית. סבי מספר שהייתה לו ילדות כיפית וחופשית כמו שכל ילד היה רוצה, "היו לנו מגרשי משחקים עם כל מיני גרוטאות, טיפסנו אני אחי יעקב ועוד כמה חברים על הגרוטאות וסיפרנו אחד לשני סיפורים. בחורף היינו משחקים בשלג עם מזחלות מעץ. היות והרחוב שלנו היה משופע, היינו מחליקים במהירות גבוהה ולפעמים אף נפצענו מכך. היינו משחקים חמש אבנים, פורפרות, שח מט, דמקה ובנוסף לזאת הייתי גם בתנועת נוער, בצופים." משפחתו גרה עם משפחת דודיו בביתה של סבתו ששמה היה רוזה.

בשנת 1951, כשסבי בן 12, הוא ומשפחתו עלו ארצה. הוא מספר: "באנו באונייה מרומניה, מעיר ששמה קונסטנצה ושטנו עד נמל חיפה. אמי לא הרשתה שאעלה לסיפון כי היא פחדה שאני אפול למים. כשבאנו לארץ היו לנו בעיות עם המגורים עד שדודי יקותיאל אסף אותנו אל ביתו. התגוררנו אצל הדוד יקותיאל ברקו בשכונת גבעת רוזנבלום, ליד גבעת שמואל, בצריפים. היה צפוף מאוד וכך היה יותר כיף. שיחקנו כדורגל, התחלנו ללמוד עברית והילדים צחקו עלינו בבית ספר כי לא ידענו עברית".

בשנת 1955 סבי עבר להתגורר ברמת גן, "ליד הפארק הלאומי ברמת גן היו לי חברים-עולים חדשים מעיראק, היינו מטיילים בפארק הלאומי ונוסעים באופניים". לפני שסבא וסבתא שלי התחתנו הוא התגורר במעונות סטודנטים של הטכניון בחיפה למשך ארבע שנים.

סבי מספר על ביתו: "בפסח היינו מתכנסים כולנו, היינו משפחה מסורתית, אמי הייתה מכינה מאפה גבינה, עוגת תפוחי עץ, כופתאות ממולאות בתפוחי אדמה ומרק סלק הנקרא בורשט.

אבא של סבא שלי, מרקו יקוביץ, נולד בשנת 1911 ביאסי שברומניה ונרצח בשואה בשנה שבה סבי נולד, כך שסבי לא זוכר ממנו דבר חוץ מתמונות…, אמו חנה ברקו (יקוביץ) נולדה בשנת 1912 גם ביאסי ונפטרה בשנת 2004, היא קבורה בבית הקברות ירקון.

בישראל סבי למד בבית ספר יסודי שרת בגבעת שמואל, אחר כך למד בתיכון אוהל שברמת גן, ובטכניון למד הנדסת חשמל והנדסת בקרה.

סבי פגש את סבתא שלי בשנת 1969 במוזיאון ליד התחנה המרכזית בהרצליה. הם התחתנו בספטמבר 1970, "הייתה תזמורת, הרבה אוכל, וקיבלנו המון מתנות", סבי מספר שהמתנות היו רבות ומגוונות: מצ'קים שמנים ועד סט כוסות יין.

סבי לימד הנדסאות באוניברסיטת תל אביב, המכללה של גבעתיים, ובית ספר סינגולובסקי בתל אביב. כרגע הוא בפנסיה. סבי אוהב מאוד לשמוע מוזיקה, פעם אהב גם לצייר, לראות סרטים מצחיקים, לקרוא ובתקופה שהוא לימד אהב מאוד לבחון את תלמידיו.

הזוית האישית

מעיין: למדתי מסבא שאם רוצים להתקדם בחיים, צריך כל הזמן ללמוד דברים חדשים.