מאגר סיפורי מורשת

שמי שמואל דיאמנט נולדתי ב1946 בגרמניה להורי יולק ושרה דיאמנט.

הורי היו ניצולי שואה שנישאו בזמן שהותם בגטו לודז'. במהלך פינוי הגטו נפרדו דרכיהם. בתום המלחמה כנגד כל הסיכויים, הם  הצליחו למצוא האחת את השני והתאחדו שוב. כזוג הם הועברו למחנה עקורים לנדסברג landsberg ושם נולדתי אני.

בשנת 1948 בהיותי בן שנתיים עלינו ארצה באוניה "נגבה" ונשלחנו לגור ביפו, בבית נטוש וחרב, בו התגוררו קודם לכן ערביי יפו. למרות תנאי המגורים הדלים, תקרה דולפת, ושירותים משותפים עם השכנים, בחצר, ילדותי עברה עלי בשמחה, עם ילדים שהגיעו ליפו מכל קצוות תבל. בבית הספר "יונה הנביא" למדתי במשמרת שניה, הלימודים התחילו בשעות הצהרים.

בהיותי בכיתה ד' עברנו לגור בתל אביב ולמדתי בבית ספר "תל-נורדוי". בתיכון למדתי בבית ספר "אליאנס" שנוסד רק שנתיים קודם לכן ושצרפתית הייתה בו שפה ראשונה.

שירותי הצבאי היה בחיל הנדסה קרבית, ובתום השירות למדתי רפואה באוניברסיטת תל אביב. את תקופת הסטאז' ברפואה העברתי בבית חולים תל השומר, ושם פגשתי את נעמי, אחות חיילת. נשאנו לאחר תקופת היכרות קצרה בשנת 1973. בשנת 1974 נולד בננו הבכור אריק. בחרנו לקרוא לו אריק ע"ש אחיה של נעמי שנפל בצבא. בשנת 1976 נולדה בתנו מאיה, אמא של אורי. בשנת 1979 נולדה בתנו רוני.

בשנת 1983 עברנו, כל המשפחה, לגור בניו יורק לתקופה של שלוש שנים, לצורך השתלמות והכשרה כקרדיולוג ילדים. לאחר סיום ההכשרה חזרנו ארצה ועבדתי במשך שלושים וחמש שנים בבית החולים איכילוב. בנוסף לעיסוקיי בקרדיולוגיה ילדים, הייתי חבר סגל באוניברסיטת תל אביב, ולימדתי דורות של סטודנטים. הייתי חבר פעיל בוועדות שונות כולל ועדת הלסינקי של בית החולים, ועדה העוסקת במחקרים קליניים בבני אדם, עיסוק שאני ממשיך בו גם בימים אלו.

בצאתי לגמלאות התפניתי לעסוק כתחביב ישן שלי –  בלימודי היסטוריה של אירופה וכמובן להנות ממשפחות ילדי ומשמונת נכדי.

הזווית האישית

סבא שמואל: מרגש וחשוב לחלוק פיסת חיים עם נכדתי.

אורי: אני מאוד נהניתי לשמוע את הסיפור של סבא שלי, ולמדתי הרבה דברים חדשים וחשובים, שלא ידעתי לפני. אני שמחה מאוד על הפרויקט, ועל זה שסבא שלי שיתף את הסיפור שלו.