מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, חיים,  נולד ב-15.2.1948, בעיר שצ'גום בפולין, לאבא מיכאל, שהיה מנהל סנדלריה בעיר ואמא רבקה עקרת בית.

הוא היה הילד הבכור. מתקופת הילדות הוא  זוכר מעט, זכורה לו בעיקר הילדות משנת 1957, שנת העליה לישראל.

בפולין סבא חווה אנטישמיות. כשהיה ילד, כאשר הוא הגיע לבית הספר  המורה הייתה אומרת "בוקר טוב יהודי" ונותנת מכה ביד עם סרגל.

ההורים של סבא החליטו לעזוב את פולין ולעלות לישראל, מדינת היהודים. הם עזבו את שצ'גום ונסעו ברכבת לוורשה ומוורשה לאיטליה, מאיטליה הם עלו לישראל באוניה בשנת 1957.

בישראל, האנייה עגנה בחיפה ומחיפה הסיעו אותם לבאר שבע במשאיות. הורידו אותם בשכונה ה' ושיכנו אותם, את כל המשפחה, זוג הורים ו-4 ילדים, בדירת חדר וחצי.

אבא של סבא המשיך גם בארץ, כפי שעשה בפולין, לעבוד כסנדלר בשכונה ה', ואמא של סבא המשיכה להיות עקרת בית, טיפלה בבית ובילדים.

אחרי תקופה מסויימת אבא שלו שינה את עיסוקו ועבר לעבוד בסולל בונה, עם השנים התקדם ועבד כמנהל עבודה.

כאשר הם הגיעו לארץ סבא שלי לא ידע עברית קרוא וכתוב, הם דיברו בפולנית ויידיש, הוא השתלב בבית ספר יסודי ושם למד עברית.

החיים בישראל בתקופה זו כעולים חדשים היו לא קלים, הייתה בארץ תקופת צנע, והגבילו את האזרחים בכמות מוצרי הצריכה שהם יכולים לרכוש. משפחות היו מקבלות שוברים שאיתם היו ניגשים לקבל את מוצרי היסוד, כגון לחם, חלב, סוכר.

כאשר סבי סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצה"ל והיה חייל בחיל האוויר. לאחר מכן המשיך לשירות קבע ויצא לקורס קצינים. הייתה לו קריירה צבאית כקצין, הוא שירת בבסיסים שונים ובתפקידים שונים והשתחרר בגיל 40 בדרגת סגן אלוף.

כשסבא היה סמל ראשון, הוא הכיר את סבתא שלי ברכבת. שניהם נסעו מתל אביב לבאר שבע, כאשר הוא שירת בתל אביב וסבתא שלי למדה שם.

לאחר כשנתיים של חברות הם התחתנו ונולדו להם ארבעה ילדים.

בעקבות הקריירה הצבאית של סבא היו להם הרבה מעברי מגורים, חלק מהשנים הם גרו בבסיסים צבאיים. לאחר שהשתחרר מהצבא סבא עבד במספר מקומות עבודה ולבסוף הקים חברת הפקות עם בנו, דוד שלי, בה הוא הוא ממשיך לעבוד עד היום.

הזוית האישית

נריה: זאת הייתה בשבילי חוויה מעניינת לשמוע את הסיפור של סבא ולהכיר אותו יותר מקרוב.