מאגר סיפורי מורשת

שמי עזרא מועלם, אני הסבא של לירם שמואל, בנה הבכור של בתי הצעירה, ורד שמואל. אני מאוד קשור ללירם שלי ומאוד מרגש אותי שהוא חוקר אודות חיי וגורם לי להיזכר בעבר.

זיכרונות ילדות

נולדתי בשנת 1939 בבגדד שבעיראק לרוזה ואהרון מועלם. אני לא זוכר את תאריך הלידה המקורי שלי וגם הוריי לא זכרו. כך גם אחיי ואחיותיי, הם אינם זוכרים את תאריך לידתם. נקראתי על שם סבי עזרא, אשר נורה בעת שרכב על סוס. יש לי עוד שני אחים: אנואר ואלישע, וארבע אחיות: רחל, חביבה, נורית ואהובה. נורית ז"ל ואנואר ז"ל נפטרו לפני שנים.

למדתי בבית ספר בבגדד עד גיל אחת עשרה. למדתי תורה ובזמני הפנוי שיחקתי ג'ולות עם החברים שלי. למרות שחלפו שנים רבות אני זוכר היטב את התקופה הזאת. אימא שלי, רוזה מועלם, הייתה שולחת אותי אל החלבן שעמד ברחוב. הוא היה מצלצל בפעמון והייתי יורד ומביא חלב ולבן שהוא היה חולב במקום. התגוררנו בבית בן שלוש קומות, גם הסבתא שלי גרה אתנו.

אני זוכר בעיקר את ארוחת הבוקר עם המשפחה. בדרך כלל היינו אוכלים פיתות עיראקיות והיינו שותים תה עם חלב ואוכלים ביצה קשה. בימי שישי היינו הולכים שלושה בנים אני (עזרא), אנואר ואלישע עם אבא אהרון לבית הכנסת. אחרי שהיינו חוזרים מבית הכנסת היינו מברכים על האוכל ומדליקים נרות. בשבת בבוקר הלכנו שוב לבית הכנסת.

בשנת 1941, כשהייתי קטן, התחיל הפרהוד (הפרעות ביהודי עיראק). בתקופת הפרהוד שררה בעיראק בעיקר בקרב היהודים תחושת פחד, הפורעים, לא הבדילו בין ילדים נשים גברים וטף. עם סכינים וגרזנים רצחו ושדדו. היהודים נרדפו, לא הרגשנו שייכים. בשנת 1950 ממשלת עיראק התירה ליהודים לעלות לארץ ישראל, זה היה החלום שלנו ולמזלנו הוא התגשם. החל מבצע עליה לארץ ישראל, מבצע עזרא ונחמיה.

סיפור העלייה וההתאקלמות בארץ

עליתי ארצה בשנת 1951, בגיל אחת עשרה, במסגרת מבצע עזרא ונחמיה במטוס עם כל המשפחה. הורים, שלושה בנים, ארבע בנות וסבתא. הגענו לשדה התעופה בלוד ומשם במשאיות לקחו אותנו לשער העלייה בחיפה (הרגשנו דחוסים כמו כבשים במשאית*). שער העלייה היה מחנה עולים בחיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים בעלייה שהחלה לאחר קום מדינת ישראל.

השארנו את כל הבית שלנו מאחורינו, למעט ביגוד וחפץ יקר לליבו של אבי, אהרון מועלם – מקצוע עתיק של נגרים. ממשלת עיראק לא אפשרה לנו לקחת דבר ורכושנו נותר מאחור. בשער העלייה עברנו לגור באוהלים וכדי לקבל אוכל חילקו לנו תלושים ובאמצעותם קיבלנו אוכל בצמצום רב. בתחילה, אף אחד מאתנו לא עבד. היינו בשער העלייה חודש ימים ולאחר מכן הועברנו למעברות סקיה א' וסקיה ב'. כיום זה אור יהודה. באור יהודה גם התגוררנו באוהלים בצפיפות רבה.

במעברה באור יהודה הייתה מכולת, אך גם שם כדי לקבל אוכל היינו הולכים עם התלושים למכולת ולכל אחד הייתה הקצבה קבועה. במעברות לא היו מים ולכן נאלצתי לקחת שני דליים וללכת למחנה תל השומר, שם מילאתי אותם במים וחזרתי עם חצי בכל אחד, מכיוון שבדרך נשפכו לי מים רבים. זאת הייתה תקופה אחרת, תקופת הצנע.

במעברה היו שירותים מאולתרים, לא מה שקיים היום. היה בוטק'ה שבתוכו היה בור – אלו היו השירותים. כעבור מספר שבועות, הביאו מכליות עם מים ועם ברז במכלית. כשהמכלית הייתה מצפצפת כולנו היינו עומדים בתור כדי לקבל מים. היינו מבשלים עם פתיליות. אבא שלי אהרון שהיה נגר בעיראק הלך לעבוד בתור נגר גם בארץ.

כשהגיע החורף ירד גשם זלעפות והכול הוצף. כוחות צבא הגיעו וחילקו אותנו לכל מיני מקומות בארץ. אני זוכר שהצלתי את סבתא שלי שכמעט טבעה. העבירו אותנו באופן זמני לבית כנסת בתל אביב שנמצא מול קולנוע תמר. היינו שם כשבועיים, והצבא דאג לנו לאוכל. לאחר מכן החזירו אותנו למעברה באור יהודה והפעם במקום אוהלים הקימו גם צריפים. כעבור זמן מה התחלתי ללמוד בבית ספר יסודי. למדתי בבית הספר עברית. בבית הספר למדו יהודים שעלו ארצה מכל מיני מדינות. ההורים שלי הבינו מעט עברית אך לא ידעו קרוא וכתוב ובבית דיברנו בעיקר בערבית. כשסיימתי ללמוד בבית הספר הלכתי לעבוד למשך כחצי שנה. גם אחיי ואחיותיי עבדו וכולנו סייענו להורים לרכוש בית צנוע בן שני חדרים ביהוד. גרנו בצפיפות אך הסתדרנו. עם השנים אחיי ואחיותיי נישאו ורובם התיישבו ביהוד ליד בית ההורים.

צבא

בשנת 1957 התגייסתי לצבא לגדוד גולני 13. במסגרת המילואים השתתפתי במלחמת ששת הימים שנפתחה ביוני 1967 וכן במלחמת יום הכיפורים

משפחה וקריירה

אשתי, לינה בן דוד, נולדה בשנת 1945 ועלתה מלוב בשנת 1949. משפחתה התיישבה בהרצליה. עבדתי כצבעי בבית חולים בלינסון ודרך אחד הרופאים הכרתי את לינה. ההכרות הובילה לנישואים וביום 22.6.1964 נישאנו ברבנות בשדרות דוד המלך בתל אביב. התחתנו שם מאחר ולא היה לנו די כסף לחתונה גדולה באולם. לאחר הנישואים התגוררנו בדירת חדר וחצי ברחוב אורלוב בפתח תקוה.

בשנת 1970 התחלתי לעבוד בתעשייה האווירית אשר עוסקת בפיתוח וייצור  מוצרים תעופתיים, יבשה וים, מערכות חלל, מערכות ביטחוניות וצבאיות, סייבר ומוצרי אלקטרוניקה. התעשייה האווירית היא חברה גדולה מאוד. בשנת 1994 יצאתי לפנסיה מוקדמת.

בתי הבכורה שולה נולדה בתאריך 17.5.1965. משפחתה של אשתי התגוררה בהרצליה ואשתי רצתה להיות קרובה אליהם לכן חיפשנו דירה בהרצליה. בשנת 1968 רכשנו דירה חדשה בהרצליה בה אנו מתגוררים עד עצם היום הזה. בתנו השנייה נולדה בתאריך 4.3.1971 ושמה ענת. אחרי שנתיים הייתה מלחמת יום כיפור ואליה נקראתי שוב במסגרת המילואים והשתתפתי גם בה. בשנת 1977 בגין והליכוד נבחרו לשלטון בפעם הראשונה. לאחר שנתיים נחתם הסכם השלום הראשון עם מצרים. בשנת 1979 נולדה בתי הקטנה ורד, אמו של לירם.

הזוית האישית

לירם: נהניתי ללמוד על משפחתי וסבי נהנה מהזמן שביליתי אתו. אני שמח שכתבנו את סיפורו.