מאגר סיפורי מורשת

שמי נחום שחם (שמידס ) נולדתי בקבוץ דורות שבנגב לפני שבעים ושתיים שנה  (08/06/1950 )להורי דבורה ויוסקה שמידט.

בני דורי ואני, נחשבים לדור הראשון שנולד במדינת ישראל הצעירה, שרק הוקמה שנתיים קודם לכן. אבא שלי, יוסקה שמידט, נולד בגרמניה בעיר ברסלאו בשנת 1916 (בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה) הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1937 כבחור צעיר וציוני נלהב. הוא הצטרף לקבוצת "הבונה" שמאוחר יותר הקימה את קבוץ דורות.

אמא שלי, דבורה שמידט, נולדה בצ׳כיה בעיר מרישאוסטרבה בשנת 1922. היא גדלה כבת יחידה להוריה, ועלתה לארץ בשנת 1939 עם תנועת הנוער "תכלת לבן", (למזלה כמה חודשים לפני תחילת מלחמת העולם השניה). היא הצטרפה עם קבוצת מרץ לקבוצת כנרת ומאוחר יותר הצטרפה לקבוץ דורות שבנגב.

השואה לא פסחה על משפחתי, אמה של אמי נספתה וגם אמו של אבי, אחותו ובני משפחתה, כך שכמו מרבית בני דורי גדלתי ללא סבא וסבתא .

גדלתי בקבוץ דורות בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, והיתה לי ילדות מאושרת. גדלנו בחממה והיו מנותקים מרעשי הרקע שבחוץ. אני זוכר ששיחקנו בשוטרים וגנבים, דגל, הקפות, חמור ארוך, גולות, חמש אבנים ועוד הרבה משחקי חוץ. כמו שציינתי – ילדות מאושרת .

כבר מגיל צעיר לצד הלימודים התחלנו לעבוד בענפי המשק השונים, אני בחרתי לעבוד במפעל הברזים, במקום העבודה של אבא שלי יוסק'ה. חשוב לי לציין שהחינוך שקבלנו בקבוץ שם דגש על קבלת אחריות, תרומה לחברה ולמדינה, ורצינות בכל מה שעשינו. חינכו אותנו על העקרון של לתת ולא לקחת, היינו דור מגויס לבנייה ולחיזוק מדינת ישראל הצעירה.

עד כתה ח׳ למדתי בקיבוץ ולאחר מכן עברתי ללמוד בבית הספר האזורי בשער הנגב. פעמיים בשבוע הייתה לנו בקבוץ פעילות חברתית במסגרת תנועת ״הנוער העובד והלומד", הפעילות כללה פגישות שבועיות עם המדריכים, ומחנות וטיולים בחופש הגדול. שמחנו ללבוש חולצה כחולה עם שרוך אדום. כנער זכורה לי במיוחד תקופת ההמתנה ומלחמת ששת הימים בשנת1967. מרבית חברי הקיבוץ היו מגויסים לצבא ואנו שהיינו המחזור הבוגר בקבוץ הפסקנו ללמוד והשתלבנו בעבודה, ובשלל המשימות בקיבוץ. אני הייתי אחראי לצייד את המקלטים במזון ובשאר מצרכים לקראת שעת חרום, אני זוכר שהרגשתי שאנו עושים דברים חשובים, ושחברי הקבוץ המבוגרים סומכים עלינו.

בשנת  1968התגייסתי כמו כל בני מחזורי לצבא, לנו היה ברור שנעשה שרות משמעותי, כך חונכנו. אני בחרתי להתגייס לחיל הים לשייטת -13 הקומנדו הימי. שרתתי בצבא שבע שנים בשרות משמעותי בקו הראשון. השתתפתי במלחמת ההתשה ויום הכיפורים. בשנת 1975 השתחררתי מהצבא בדרגת רס״ן והמשכתי לשרת במילואים עוד עשרים שנה לאחר מכן.

את איה אשתי (סבתא של גוני) הכרתי בקיבוץ, היא למדה כתה מתחתי, התחתנו בשנת 1974 בקבוץ דורות, והיינו הזוג הראשון של בני משק שנולדו בקבוץ והתחתנו בו (ממש תואר אצולה). בהמשך נולדו ילדינו דורון, עוזי ונעם. זו הייתה התקופה המאושרת בחיינו.

בשנת 1994 עזבנו את הקבוץ למושבה יוקנעם, בה אנו גרים עד היום. בשנת 1981 במסגרת שרות המילואים שלי זכיתי להשתתף במבצע הראשון להבאת עולי אתיופיה לארץ מסודן. זאת הייתה חוויה בלתי רגילה עבורי, וכפי שאמרתי פשוט זכיתי לקחת חלק באחד מהאירועים ההיסטוריים  של המדינה. במבצע זה קבלתי חרב סודנית גדולה, ממפקד המבצע דני לימור איש המוסד, חרב זאת שמורה עד היום בביתי, והיא סמל לשרשרת קבוץ הגלויות שכה מאפיינת את מדינת ישראל.

לפני שנה וחצי יצאתי לגמלאות, וכיום אני עושה את אשר אהוב עלי:  לומד היסטוריה, מאזין למוזיקה, נוסע לארצות חדשות, וכמובן ששמח להיות עם המשפחה שהיא מקור גאוותי ועוגן בכל מסעותיי.

הזווית האישית

גוני: היה מאוד כיף ומעניין לשמוע את הסיפורים של סבי וגם גיליתי המון דברים חדשים על חייו בקיבוץ.