מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני נחום ירדני, הסבא של נוגה. ברצוני לספר לכם על תקופת הילדות שלי בירושלים ועל אהבתי לאוטובוסים, רכבים ונהיגה.

בגיל 6 הייתי מגיע למוסך של חברת האוטובוסים 'המקשר' ,שאבי היה אחד מהראשונים שעבדו בה. בתקופת החופשים היינו מגיעים, ילדים בני החברים, ועוזרים בכל מיני דברים ונכנסים לאוטובוסים, מתיישבים על כיסא הנהג וכאילו נוהגים ומסובבים את ההגה. באותה התקופה הייתי מצטרף לחבר של אבי שהיה עובד במחלקת הבינוי שזו מחלקה שטיפלה בתיקוני תחנות והחלפת שילוט, והייתי יושב על ברכיו של חברו של אבי ומסובב את ההגה ממש בצורה טבעית כאילו אני הנהג.

בגיל 11 כבר הייתי ממש עוזר במוסך, עשיתי פעולות מסובכות כמו ריתוך נחושת ועוד כל מיני דברים במכונאות רכב שהיום בטח לא היו נותנים לילדים בגיל הזה לעשות..

אבי היה אחראי על ועדת 'המשוטטים' שהייתה מבצעת בכל שבת טיול למקום אחר בארץ וגם ביצעה נסיעות בקיץ לים בשבתות. אני זוכר גם טיולים רגליים עם אבי לוואדיות בסביבת עין כרם, שם הינו קוטפים שקדים וחרובים.

לשכונה בה גרתי קראו קריית יובל –השכונה הייתה קרובה לגבול הירדני בדרום מערב העיר. הייתה שם אוירה מאוד קהילתית וקרובה. בימי שישי ריח הבישולים הנפלא מילא את הרחובות, עד היום אני זוכר את הריח של הפתילייה שאימא שלי היתה מבשלת עליה את התבשילים. היה נהוג שהשכנים מחליפים ומחלקים ביניהם את הבישולים והמתכונים השונים. התפקיד שלי בבית היה לדאוג למלא את מיכל הנפט.

לאחר השירות הצבאי הצטרפתי לחברת האוטובוסים אגד בירושלים כחבר מן המניין. שם גם הכרתי את סבתא ענת שעלתה כנוסעת על האוטובוס כשנהגתי בקו 19 מהעיר העתיקה לתחנה המרכזית.

לאחר שנים למדתי בקורס מורי דרך של משרד התיירות וקיבלתי תעודה רשמית של מדריך תיירים שזה המקצוע שלי עד היום. לאורך השנים הדרכתי מאות תיירים מכל רחבי העולם בירושלים ובכל הארץ. מתקופת הקורונה ועד כה אני עובד כנהג אוטובוס בשירות העירוני בכפר סבא.

אהבתי למכוניות ישנות אף פעם לא חלפה, חסכתי כסף ורכשתי רכב אספנות מסוג בורגווארד וכאן אני סוגר מעגל עם האהבה שהתחילה בגיל ילדות לנהיגה ולרכבים.

אני ברכב אספנות

סבא נחום מספר על הילדות בירושלים והאהבה לרכבים ונהיגה: 

ילדות: סבא מספר כמה אהב לשחק עם חברים

משחק סטנגה: משחק כדור שבשני צידי הרחוב סימנו שער והיינו צריכים לבעוט את הכדור לשער של היריב ממול. משחק נוסף ששיחקנו:  אלמבוליק: חתיכת עץ עגולה ממקל של מטאטא, שהיינו משחיזים את שני הקצוות בצורת חרוט והיינו מכים על המקל החרוט וכשהוא היה מתרומם היינו מכים בו למרחק כמו בייסבול. משחק שלישי אהוב: כדורגל וכדורסל – כמו שמשחקים היום וכמו כן כבר אז היו גם גוגואים. הממתק האהוב עלי היה במבליק.

האהבה הראשונה שלי הייתה בכיתה ב' הייתה תלמידה איתי בכיתה בשם אוסנת. למדתי בבית ספר על שם גרשון אגרון בקרית יובל בירושלים עד כיתה ח'. המחנכת הראשונה שלי הייתה עדנה ומורה לחשבון היה זומזום (כך קראנו לו). המורה להתעמלות היה דוד והמורה לזמרה הייתה גברת זמרן. ובשנים היותר מאוחרות מכיתה ד' ועד ח' המחנך היה אורי כהן. העונשים שלנו היו או לעמוד בפינה לפני כל הכיתה או לצאת החוצה. היו מורים שסטרו לנו על הפנים.

מהחוגים שלי החוג האהוב עלי ביותר היה כלוב תעופה – שם בנינו דגמים שונים של מטוסי קרב, ומטוסים שונים ושם גם בנינו בשלב יותר מאוחר טיסן ממונע. וזה היה התחביב האהוב עלי. כל יום שישי בערב נפגשנו אצל חבר אחר כשההורים שלו דאגו לכיבוד קל וממתקים וקיימנו מסיבות עם מוזיקה לועזית. היינו מספרים בדיחות, רקדנו ושרנו. היה לנו טלפון קווי מכיתה ו' או ז' והטלוויזיה הייתה יותר מאוחר בערך בכיתה ט'. בתחילה שחור- לבן ולאחר מספר שנים הייתה כבר טלוויזיה צבעונית. ההורים שלי התייחסו אליי יפה אבל לא היה כסף למותרות, כגון: פטיפון, טייפ רקורד והרבה ממתקים. היו לי הרבה חברים וחברות ועד היום אני בקשר עם ארבעה חברים מהילדות (מגיל 3), גם נוגה הנכדה המתעדת מכירה את חלקם (כמו ברוך הג'ינג'י שגר בירושלים באותו בית ורחוב בו גרנו אנחנו ואת נתן שגר בטבריה).

עבדתי בתיכון במכונאות אופנועים וקטנועים. המצב הכלכלי שלנו במשפחה לא היה הכי טוב לעומת היום אבל אז היה בממוצע כמו כולם."

בהשוואה בין תקופת ההתבגרות של סבא לבין תקופת ההתבגרות של נוגה, הנכדה המתעדת, הדומה – הרבה חברים וחברות מסיבות ומפגשים שעושים בבתי חברים. השונה – מצב כלכלי, עונשים בבית ספר וטכנולוגיה.

אוסף המטבעות של סבא

בשנת 1960, כשהייתי בן 10 ואבא שלי היה בא כל ערב מהעבודה (הוא עבד באגד ככרטיסן), הוא היה מביא הרבה מטבעות והיינו ממיינים את המטבעות מכיוון שהיו כמה דברים שונים במטבעות. המטבע 25 אגורות, של שנת תש"ח משנת 1948 היה ייחודי ואמרו לאסוף אותו (היה מישהו שידע איזה מטבע כדי לאסוף). היה גם את המטבע של אגורה – היא הייתה נורא מיוחדת, השנה שלה היא 1960 תשכ"ג, והיה עליה אגריפס הנכד של הורדוס הגדול, מאחור סמל נבל דוד. בטעות הדפיסו על המטבע את השיבולים למעלה ואת הספרה 1 למטה ועשו קרוב ל 70 אלף יחידות כאלה, אנשים ידעו את זה ואספו את המטבעות.  לאבא שלי ולי המון יחידות כאלה שאספנו ומיינו והיום (בשנות ה 2000). מסתבר שיש למטבעות אלו יותר ערך מהאגורות של היום, ואפילו הפיצו שמועה שבמטבע של 25 אגורות יש טיפה זהב.

עץ משפחתי

הזוית האישית

נוגה: נהניתי מאוד לעשות עם סבא את התכנית והרגשתי שהכרתי חלקים משמעותיים בחיים של סבא, במיוחד במשימות הריאיון על גיל ההתבגרות ותקופת הצבא. והכי חשוב – הכרתי שמות של אנשים מהמשפחה שלי ועכשיו אני יודעת את שמותיהם. חוץ מזה, ככה גם התגבשתי עם סבא והיה לי זמן איכות כיף אתו.

סבא: העבודה המשותפת שעשינו בקשר הרב דורי נתנה לי המון נחת. להיות בקרבת נוגה ולראות כמה היא קשובה ורוצה לדעת על משפחתנו, ובנוסף על כך נהניתי לענות לשאלות על סיפורי הילדות שלי וחיי בכלל. זו הייתה חוויה נהדרת וזה היה זמן איכות נהדר שלנו יחד. התפעלתי מיכולת ההשקעה של נוגה הילדה המקסימה והמדהימה ולמעשה הכרתי צדדים חדשים בה שלא הכרתי קודם ואני גאה מאוד להיות סבא של נכדה כזו.