מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא שלי מנחם קסלר

סבא מנחם היה בן למשפחה לא ציונית בפולין, הוא בעצמו היה ציוני והשתתף בפעולות השומר הצעיר, וגם הלך להכשרה לעלייה לארץ בניגוד רצון הוריו. כתלמיד למד בבית ספר של יהודים ונוצרים, הבית ספר היה רחוק ומנחם היה מגיע אליו במגלשיים בגלל השלג.

למשפחה הייתה מאפייה והם היו עשירים. בניגוד לרצון הוריו ובלי ידיעתם סבא רבא ארז בשקט מזוודה ועלה על אונייה אל ארץ ישראל. רק כשהגיע לארץ הוא כתב למשפחתו מכתב שהסביר להם שהוא בארץ ישראל, את המכתב הוא כתב בעברית, והם לא ידעו עברית. הם שלחו את אחותו הקטנה אסתר ללמוד עברית, כדי שתוכל להקריא להם את המכתבים שלו.

לאחר שעלה לארץ השתכן ביפו ומשם עבר לגרעין ניר דוד, אז קראו לו תל עמל, שלחו את חברי הקבוצה לחיפה לעבודה, כי בקיבוץ לא הייתה עבודה. כל יום הם גרו בבית זרים וכל יום עלו להדר הכרמל לחפש עבודה. במקביל הוא עבד בטכניון, למד הנדסת בניין, אך לא סיים את לימודיו, כי נשלח לעבוד בהקמת תחנת הכוח של חיפה.

בחיפה הוא הכיר את סבתא רבתא דיאנה שגם הייתה חניכת השומר הצעיר והייתה ממש יפה. היא עבדה בחיפה כסדרנית של הפועל. הם הפכו לזוג. בנם הבכור נולד בשנת 1936, מאחר והם היו ציונים הם קראו לו אילן. כשהם הודיעו להוריהם על שמו הישראלי ההורים בפולין לא הבינו איזה מין שם זה.

סבא עלה בשנת 1933 לארץ לגרעין שהקים את קיבוץ תל עמל, היום הוא נקרא ניר דוד. הוא עזב כדי ללמוד בטכניון, הוא הספיק להשלים שלוש שנות לימודים בהנדסת בניין והתגייס להגנה. במוצאי יום כיפור 1946 יצא מבצע הקמת 11 הנקודות היישובים שהקימו תוך לילה כדי שהבריטים יראו שיש ישובים שם בכל אחד שמו גדר, מגדל שמירה וצריף. סבא השתתף בהקמת היישוב קדמה, משם אחרי ההקמה הוא עבר לעזור ביישוב רביבים. עם קום המדינה שירת בצה"ל במילואים.

בתל עמל, 1933, לא היתה מספיק עבודה והגרעין נשלח לחיפה לעבוד. באותו זמן סבתא דינה עלתה לארץ והיא עבדה כסדרנית בהפועל חיפה. הם נפגשו בחיפה, התאהבו….

לסבא מנחם וסבתא דינה נולדו שלושה ילדים: אילן, דודי ואסתר. אסתר היא סבתי. המשפחה עברה מחיפה לעיר רחובות בעקבות העבודה של סבא מנחם בסולל בונה. סבתא דינה לא עבדה, היא גידלה את הילדים, טיפחה את הבית והגינה ודאגה לכל צרכי המשפחה. .

כשסבא עלה לארץ עם סרטיפיקט (אישור עלייה לארץ), הוא התחתן עם בחורה כדי שגם היא תוכל לעלות לארץ כאישתו. הם סיכמו שהם יתגרשו כשהם מגיעים לארץ. אבל בפועל, אחרי שהם היו בארץ היא לא הסכימה להתגרש. סבא כבר הכיר את סבתא ורצה לתהחתן איתה, אבל הוא לא יכל כי הוא היה רשום כנשוי לבחורה מהסרטיפיקט.

סבא וסבתא פנו אליה, אבל היא לא הסכימה להתגרש. סבא וסבתא התחתנו בכל זאת, כי סבא חשב שהנישואין הקודמים לא נחשבים, כי הם היו נישואים פיקטיביים רק לצורך מתן היתר לעלייה לארץ. לאחר כמה זמן, סבתא כבר היתה בהריון עם דוד אילן והיא הלכה אל הבחורה וביקשה שתשחרר כבר את סבא, כי הם אוהבים ורוצים כבר להקים משפחה. רק אז הפיקצייה של סבא הסכימה וסבא שוחרר מהנישואים הפיקטיביים, והוא וסבתא התחתנו שוב. כך היו להם שתי תעודות נישואים לסבא לסבתא שלי, משני תאריכים שונים.

סבא היה מהנדס (ללא תעודה רישמית כי לא הספיק להשלים את לימודיו). הוא קיבל תפקיד ניהולי בסולל בונה רחובות ובמסגרת הזו בנה מבני ציבור רבים בסביבה ומבנים צבאיים. לדוגמא: מכון ויצמן, ביה"ח קפלן, ביה"ח הרצפלד. במסגרת עבודתו תכנן את ארובות נשר. אלו היו בתקופה זו ארובות מאוד חדשניות משום שרק הגרמנים ידעו לבנות ארובות בצורה קונית, אבל בארץ לא רצו לפנות אליהם לקבל מידע ולכן סבא תכנן לבד ארובות קוניות.

על הארובות האלה סבא קיבל את פרס קפלן (פרס יוקרתי מאוד).

סבא יצא היה צריך לפרוש בגיל 70 אבל באותו זמן סבתא נפטרה ובסולל בונה ביקשו ממנו להמשך לעבוד אז הוא המשיך עד גיל 71. לאחר הפרישה סבא התנדב בשני מוקדים: באיגוד הפנסיונרים היציבים של סולל בונה ובסניף מועצת הפועלים של רחובות, במכללה הראשונה לפנסיונרים, שם עזר בתכנון מרכז יום לקשיש. סבא הוכר כ"יקיר העיר רחובות" על כל פועלו ותרומתו לרחובות והסביבה.

סבא וסבתא הגיעו לארץ בלי כלום ולכן לא היה חפץ מוחשי שעובר אל הדורות הבאים. סבתא גידלה בגינה שלה צמחים רבים ובינהם צמח שנקרא "ציפור גן עדן". לאחר שנפטרה, כל אחד מהילדים שלה לקח חלק מציפור גן העדן ושתל בגינה שלו. למזכרת. לאחר שהילדים שלהם גדלו, גם הם לקחו חלקים וגם אצלנו בגינה גדלה ציפור גן העדן של סבתא דינה וסבא מנחם.סבא הקפיד לחנך לערכים של מסירות, התמדה, יושר, הצמדות לשפה עיברית (לא הסכים לדבר באף שפה אחרת למרות שידע 5 שפות שונות). המשפחה היתה לו מאוד חשובה והיה סבא מאוד מעורב. אמא שלי, נטע היתה הנכדה הקרובה אליו ביותר.

הזוית האישית

סבא מנחם: היה כיף להסתכל על העבר שלי וללמוד ממנו.