מאגר סיפורי מורשת

סבא יוסי נולד למשפחת אטיאס בשנת 1942 בעיר סאפי, עיר חוף ודייג קטנה במרוקו, בזמן עיצומה של מלחמת העולם השנייה. השם אטיאס הוא גרסה של השם "עטיה" שפירושו "מתנת-אל". בשנת 1971, לפני יציאתו לשליחות, עיברת סבא את שם המשפחה ל "דורון".

סבא הוא השלישי מבין שלושה אחים, קדמו לו יהודה וסוזי. יצחק אביו ניהל חנות קטנה למכירת בדים ובגדים. זוהרה אמו, הייתה תופרת במקצועה ועזרה בפרנסת המשפחה. המשפחה חיה בצניעות רבה בשל המצב הכלכלי הכללי ששרר אז במרוקו. שנתיים לאחר מכן, עם כניסתו של צבא ארה"ב למרוקו ב-1943, גבר הביטחון בקרב היהודים והורגשה אף רווחה כלכלית.

בן שלוש שנים היה סבא כששובץ למסגרת דתית "תלמוד תורה". במסגרת זו למד עד גיל חמש. בגיל חמש השתלב בגן של בי"ס "אליאנס" כהכנה לקראת כיתה א', שאוכלס על ידי יהודים בלבד, שם למד במשך שמונה שנים. הלימודים התנהלו בשפה הצרפתית ושולבו בו חוגים לעברית, יהדות וציונות. בגיל חמש סבא הצטרף לתנועת נוער "בני עקיבא", במסגרת זו חינכו לאהבת ארץ ישראל ולערכים יהודיים-ציוניים. במסגרת התנועה אורגנו טיולים, מחנות קיץ וחורף. בגיל 10 הצטרף סבא לתנועת "E.D.F" (צופים).

העלייה והשירות הצבאי

סבא עלה ארצה בתאריך 1.5.1960 ונקלט  בקיבוץ בית אורן שבכרמל. במשך כשנה שהו חברי הגרעין בבית אורן, ולקראת הגיוס לנח"ל מוצנח התמנה סבא כרכז הגרעין. במסגרת שירותו הצבאי צנח עשרות פעמים. במלחמת ששת הימים, בשנת 1967, סבא השתתף בכיבוש ירושלים, יחד עם יתר חבריו הצנחנים. במסגרת המילואים עבר קורס מ"פ והועלה לדרגת סרן. בתום שירותו הצבאי, חזר סבא לקיבוץ בית אורן.

ההשתלבות בקליטת העלייה

בשל פעילותו המחתרתית במרוקו, כישוריו ובשל שליטתו בשפה הצרפתית, נקרא סבא על ידי מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית לבוא ולעזור בקליטת העולים החדשים שעלו אז ממרוקו ומצרפת. סבא נפרד מהקיבוץ עם קבלת משרה זו. סבא השתתף במספר השתלמויות באוניברסיטת בר-אילן בנושאי ניהול ויחסי ציבור. ב-1971 נבחר סבא לנהל את משרד העלייה במרסי שבצרפת מטעם הסוכנות היהודית, להיות אחראי לעידוד עלייתם של יהודים מכל דרום צרפת ומצפון אפריקה. המשפחה כמובן הצטרפה עם אליו למשך ארבע שנים.

בתאריך 6.10.1973  ביום כיפור, ביום בו פרצה המלחמה, נולד אבי שגיא. בזמן המלחמה גייס סבא אלפי צעירים מתנדבים שבאו לחזק את העורף בקיבוצים ובערים, בהיעדרם של הלוחמים בבתיהם. יש לציין שתקופת השהות בצרפת הייתה קשה מאוד לישראלים השליחים ולבני משפחותיהם. בתקופה זו נרצחו גם ספורטאים ישראלים יהודים במינכן, וגם היו אז הרבה פיגועים בישראל ובמוסדות יהודיים בחו"ל. לא אחת נתקל סבא בציורים של צלבי קרס המלווים בדברי שטנה ואיום על דלתות משרדי הסוכנות בחו"ל, שם סבא היה בשליחות הסוכנות היהודית. הופצו גם שמועות על חטיפת ילדים וגם נתקבלו איומים אנונימיים בטלפון. פעם אף הונח מטען חבלה במשרדי הסוכנות במרסי, אך בנס לא נגרם אסון.

ביולי 1974 חזרה המשפחה ארצה והתגוררה בחולון. סבא מונה כמפקח האולפנים לעברית בקיבוצים. בשנת 1987 מונה כמנהל אגף האולפנים לעברית בארץ. בנוסף למשרה זו, בשנת 1988 נבחר סבא כיושב ראש ארגון העובדים של הסוכנות היהודית. במסגרת תפקידיו השונים בסוכנות היהודית יצא סבא לחו"ל אל רוסיה, ברית המועצות, צרפת ומרוקו לעידוד ולטיפול בעלייה.

בשנת 2007  יצא סבי לגמלאות ומאז ועד 2015 התנדב כיו"ר הגמלאים של הסוכנות היהודית. מ- 2017 התפנה סבא לביתו, הוא נהנה מתחביביו  ומחברת נכדיו.

תחביבים

סבא מרבה לעסוק בפעילות ספורטיבית, ריצה, שחייה ומרבה בקריאה. הוא מתעניין בפוליטיקה ומגלה בקיאות רבה בתחום זה. חלום הילדות של סבא היה להיות שחקן בתיאטרון ובקולנוע. סבא למד בקונסרבטוריון בקזבלנקה שבמרוקו, טרם עלייתו לארץ, אך העיסוקים עם הפעילות במחתרת מנעה ממנו להגשים את חלומו.

הזוית האישית

הדס הנכדה המתעדת: נהניתי לשמוע את סיפורו האישי של סבא. האמת שחלקים מן הסיפורים הכרתי, כי סבא דאג במפגשים שונים לספר על ילדותו. הופתעתי לגלות על היחסים הטובים ששררו בין היהודים לבין הערבים במרוקו, לפני שמרוקו קיבלה את עצמאותה. נדהמתי בעיקר על הדרך בה התמודדו הוא, חבריו ובני משפחתו מול כל הקשיים שעמדו בפניהם, ואפילו ניסיתי להעמיד את עצמי במקומם ושמחתי בליבי שנולדתי בתקופה אחרת, בה יש לנו מדינה.

גיליתי כמה חיי "מפנקים" לעומת חייהם. מצאתי שהיהודים תמיד שאפו להגיע לארץ ישראל ולעיתים נאלצו להיפרד ממשפחתם בגיל צעיר, לסכן את חייהם וכל זה כדי לעלות לארץ ישראל. אני בטוחה שאמשיך לחקור ולהרחיב ידיעותיי בכל הנושאים הקשורים שסבא העלה בסיפורו, כדי לגבש את זהותי. זוהי "הקרקע" ממנה אוכל לצמוח לעתיד טוב!

סבא יוסי: שמחתי על ההזדמנות שניתנה לי לגולל בפני הדס פרקים בתולדות חיי, בעיקר על ילדותי ועל הפעילות הציונית בה עסקתי בעודי חניך בתנועות הנוער השונות במרוקו, ועל פעילותי המחתרתית בענייני עלייתם של יהודי מרוקו ארצה. הדס הייתה קשובה, שאלה שאלות במהלך הריאיון והביעה סקרנות רבה לכל הנושאים שהועלו. חשוב היה לי להדגיש בפניה שחייו של האדם אינם מתחילים ממנו, אלא מהוריו, ואילו חיי הוריו גם הם נעוצים בחיי הוריהם – חיי הסבא והסבתא . ואף חיי הורי ההורים אינם הראשית. עברו של כל אדם נעוץ עמוק ורחוק במורשת של דורות רבים ורק מי שיורש מהדורות שקדמו לו – ערכים, תרבות וחוויות, יודע לארוג את מסכת חייו הוא, ואף להנחיל מורשת-חיים לבאים אחריו. כל אחד ואחת הוא חוליה בשרשרת ארוכה- ארוכה …