מאגר סיפורי מורשת

שמי חן אזורי, נולדתי ב- 21.11.1963 בישראל, בבית החולים רמב"ם בחיפה וגדלתי בנהריה.

שמי נבחר בגלל מספר סיבות. רצו שם שיתחיל באות "ח" על שם דודי שנהרג במלחמת השחרור, בשיירה ליחיעם ושמו היה חיים גוזמן. יש לי בן דוד בשם חיים, ובן דודה בשם חגי. חן הוא גם שם תנכ"י וזה הסב נחת לסבי מצד אבי, שהיה מורה ללשון ולתנ"ך. הוא גם זה שתרגם את שם המשפחה המקורי שלנו – גורט לאזורי. גורט בגרמנית פירושו חגורה ואזורי על פי "אזור חלציך" התנכ"י.

אבי נולד בבית היולדות בתל אביב , גדל ברעננה ומגיל עשר גדל במושב ביצרון. אמי נולדה בעפולה, שם גדלה ומגיל תשע לערך גדלה בעיר נהריה. לשניהם תעודת לידה של פלשתינה א"י ולכן אני מתייחס לעצמי גם כפלשתינאי.

גדלתי בנהריה, בשכונת אוסישקין, שנבדלה משאר העיר, גם בגלל המרחק, שהיום נראה קצר יותר, וגם מכיוון שכולם למדו באותו בית הספר היסודי. כולם הכירו את כולם, ובסופו של דבר לא מעט התחתנו זה עם זה. על מחשבים עוד לא שמענו, טלפונים סלולריים עוד לא המציאו, ולכן או ששיחקנו בחוץ, או כמו שאני אהבתי לשבת בבית ולקרוא ספרים.

הסבים שלי מצד אמי עלו לארץ בשנת 1924 מאוקראינה, בדרך גרו שנה בטורקיה. הם גרו בתחילה בשכונת אוהלים בתל אביב שנקראה נווה צדק. לאחר מכן הם עברו לצריף בתל עדשים, ואז לעיר עפולה לצריף עם רצפה מאדמה. לבסוף הם עברו לנהריה, לצריף עם רצפת עץ.

רוב המשפחה מצד אימי עלתה לארץ לפני מלחמת העולם השניה. בשנות ה-50 כשנבנתה שכונת אוסישקין בנהריה, בתור אם שכולה ניתנה לסבתי זכות לרכוש בית בשכונה החדשה, והקבלה על התשלום בסך 6000 לירות עדיין נמצאת שמורה אצלי.

הסבים שלי מצד אבי עלו בשנת 1934 מפולין, והשתכנו בצריף ברעננה, אחר כך עברו לבית במושב ביצרון. אף על פי שסבתי מצד אבי התחננה לבני משפחתה שיעלו לארץ, הם סרבו כיוון שלא חשו בסכנה וכולם נספו בשואה.

בזמני לא היתה חטיבת ביניים, כך יצא שביליתי עם אותם ילדים מגן טרום חובה ועד לכיתה ח'. בעיקרון היו רק שתי אפשרויות לבית ספר תיכון, האחת תיכון עמל שהיה בית ספר מקצועי בלבד, והאפשרות השניה היה תיכון עיוני נהריה, כשנתיים לאחר סיום לימודי הוא חדל להתקיים.

את בית הספר התיכון ממש שנאתי, לא רציתי ללמוד שם והציונים היו בהתאם. בכל זאת עשיתי שם תעודת בגרות. התעודה הגיעה לבית הספר עם טעות, והם החזירו אותה למשרד החינוך. את התעודה קיבלתי מתוקנת רק אחרי כעשרים שנה, כשכבר היה לי תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית. התייחסנו לבגרויות ברצינות כי ידענו שהן המקפצה ללימודים גבוהים יותר.

חצי מהשירות שלי הייתי שריונר, תותחן בטנק מרכבה, מהראשונים. השתתפתי במלחמת לבנון הראשונה. את החצי השני שירתתי במרכז גיוס קרוב לבית.

כיום אני עובד בחברה שמייבאת מוצרי תינוקות בתור עוזר מנכ"ל, עבודה שמעניינת אותי מאוד בגלל העיסוק והתחומים הרבים והשונים. אני נהנה מאוד לקבל דוגמאות של מוצרים חדשים ולנסות אותם.

אני אוסף בולים מגיל קטן מאוד ויש לי אוסף מכובד. אוהב מאוד לקרוא, אבל חייב שהספר יהיה שלי, לכן יש לי כיום ספריה עם כמעט 1500 כותרים. אני אוגר "אוצרות" משפחתיים. יש לי זוג פמוטים קטנים מפליז, שסבתא שלי מצד אמא קיבלה מהדודה שלה, כשהייתה ילדה קטנה. יש לי גם שני ספרי מוזיקה בפולנית, שהיו שייכים לסבא רבא שלי מצד אבא.

המסר שלי הוא פרפרזה על שם של סרט ישן של ג'יימס בונד: חיה ותן לחיות. תהנה מהיום יום ואל תפריע לאחרים להנות מהיום יום שלהם.

הזווית האישית

נבו אזורי גולדנברג וסבא חן אזורי השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר יסודי רגבה בתשפ"ג 2023