מאגר סיפורי מורשת

משפחה

שמי אלכסנדר קושניר, נולדתי בשנת 1948 במדינה בשם קירגיסטן.

אמי בחרה את שמי למרות שאבי  רצה לקרוא לי "קיסיל".

אבי היה חייט עשיר ומפורסם בעיר, משפחתי הייתה מבוססת מבחינה כלכלית, היה לנו בית גדול, שבו היה  מקרר  וטלוויזיה. (דבר נדיר באותה תקופה).

כשהייתי בן ארבע עשרה, אבי נפטר מהתקף לב, אמא שלי נשארה לבד, והיו לה קשיים כלכליים רבים. מותו של אבי היה טראומתי עבורי, ובעקבות זאת סירבתי ללכת לבית הספר וללמוד. אמי בקושי הצליחה להחזיר אותי למסגרת.

היה לי אח, שקראו לו יפים, הוא היה בן של אבי מנישואים ראשונים, בשנים האחרונות לחיו הוא גר בארץ, ולפני כשנתיים הוא נפטר מסרטן.

בילדותי ביליתי  פעמים רבות אצל סבא וסבתא שלי, אשר התגוררו בכפר. הם טיפלו בי במסירות רבה. באותו כפר גרו בני דודי, וכיום הם גרים בארץ.

בבית הספר, הייתי אלוף בכל ענפי הספורט: כדורגל, טניס, ובמיוחד כדורסל. כמו כן  אהבתי ללמוד גיאוגרפיה והיסטוריה, ואני זוכר במיוחד את המורה לצרפתית והמורה להיסטוריה. לא היו לי המון חברים, היה לי חבר טוב אחד, שעדיין חבר שלי. הוא גר בארץ, בעיר כרמיאל. הייתה לי חברה בשם תמר, היא ניגנה בפסנתר. כשהזמינו אותה להופיע בתוכנית טלוויזיה, עזרתי לה להביא את כלי הנגינה, על אופניים שהשאלתי אותם ממנה לפעמים. בגלל הקנאה והרכילות של החברים, בסופו של דבר הפסקנו להיות בקשר, וכך נפרדו דרכינו.

החינוך שקיבלתי בבית דגל בלא לפנק ילדים, היו לי זוג מכנסיים וחולצה אחד, בלבד. זה לא היה בגלל בעיות כספיות אלא כדרך חינוך, לכן אף פעם לא התלבשתי לפי צו האופנה, לבשתי מה שהיה בארון. באותה תקופה נהוג היה לשמוע, מוזיקה סובייטית, ואם מישהו רצה לשמוע מוזיקה אחרת זה היה אסור לפי החוק.

בחגים אמא שלי הכינה ארוחה גדולה וטעימה לכל המשפחה, אבא הביא לכולם מתנות, ובחגים הדתיים היינו הולכים לבית הכנסת. בתקופת הילדות שלי, הייתה מתיחות בין מדינת קובה לבין ברית המועצות, כל העולם חיכה למלחמה.

נישואים ואהבה

התחתנתי בגיל צעיר כשהייתי בן שמונה עשרה. היה לי חבר, ולו אחות בשם ג'נה.  נפגשנו במועדון ריקודים, והתאהבתי בה ממבט ראשון.

חיזרתי אחריה הרבה זמן, אך היו כמה בעיות, אמא שלי התנגדה לנישואים בגיל צעיר והיא רצתה שאתחתן אחריי שירות בצבא. בנוסף לכך לג'נה היה חבר, וג'נה הייתה גדולה ממני בארבע שנים.

בסופו של דבר לא נותרה לג'נה ברירה, כיוון שחיזרתי אחריה בעקביות,  והייתי גבר חכם כריזמטי ויפה. היו לי הרבה מעריצות, והייתי מאוד מקובל. למרות שכולן אהבו אותי ורצו בי, אני בחרתי רק בג'נה. חיזרתי אחריה בעקביות והתמדה עד שנכנעה לי, והחלטנו להתחתן. הזמנתי אותה  למסעדה בעיר שלנו ושם הצעתי לה נישואים.

ביום החתונה, מוקדם בבוקר, הודענו לאמי שאנו מתחתנים היום, והיא "מוזמנת" לחתונה. אמא שלי כעסה ולא הגיעה לחתונה. היא הייתה מתוסכלת, והתנגדה לחתונה, אולם הבינה שדעתה לא תשנה את המצב. אחרי חודש השלמתי עם אימי, והיא קיבלה את הכלה שלי בתור בת, ומאוד אהבה אותה.

בסוף חודש אוקטובר התגייסתי לצבא, חודשיים אחרי כן נולדה בתי הבכורה מריאנה.

צבא

שירתי בצבא ארמניה, סיימתי קורס בו למדתי במשך שישה חודשים. לאחר מכן קיבלתי דרגה ומקצועי היה איש קשר.

במהלך תרגיל צבאי היה לי תפקיד בטנק צבאי. במהלך התרגיל, חייל נסגר באוטו ופתאום נשמעו פיצוצים, הייתי במרחק של 100 מטר מהאוטו, החייל נסגר בתוך האוטו ולא הצליח לצאת, רק מי שהיה בסביבה, יכול  היה לשמוע את הפיצוצים, מנהל התרגיל הזמין עזרה, ופנה אליי כדי להזעיק עזרה. הזעקתי עזרה למרות שזה היה מסוכן. כי בשביל להזמין עזרה צריך קוד מיוחד, והקוד היה סודי, אם הייתי מתקשר לאותו קוד, כול העולם היה יכול לראות את זה. החייל שבתוך האוטו קיבל כוויות בדרגה גבוהה. כשהגיע אמבולנס, פרצו לאוטו והוציאו אותו משם  והביאו את החייל לבית חולים צבאי. אחרי האירוע הזמינו אותי לשימוע, התברר שכול העולם שמע את ההודעה ששלחתי כדי להזעיק עזרה. אחרי השימוע התברר שצדקתי, לא הייתה ברירה אחרת. אחרי האירוע הזה קיבלתי רשימת קודים מסודרת, כדי להזעיק עזרה בזמן למקרה שאירוע דומה יתרחש בעתיד. כמובן שהאירוע היה טראומתי עבורי ולא אשכח אותו.

במהלך השירות בצבא,  נסעתי לגרוזיה באוטו צבאי, ראיתי בדרך הרבה אתרים מעניינים כמו: מעיין מים מינרלים, הרים, ויערות, וממש נהנתי מהנופים. בדרך ראיתי  כרמים,  בצרנו הרבה ענבים, וחילקנו בבסיס לכול החברים.

העלייה והחיים בארץ

בשנת 1993 עלינו כל בני המשפחה למדינת ישראל.

ההחלטה הייתה מאוד קשה, כי השארנו את כל רכושנו בקירג'יסטן. השארנו דירה, עבודה, ואת כול חיינו מאחור. תחילה לא ידעתי את השפה, לא הייתה עבודה, וגרנו בדירה קטנה בשכירות. אשתי בכתה והרגשנו תחושה של כישלון ואכזבה. רק אחרי שלושה חודשים מצאתי עבודה, במפעל הוליס שנמצא בעפולה, ועבדתי במקום הזה שמונה עשרה שנה. אחרי שנה קניתי דירה והסתדרנו.

במהלך העלייה איבדנו את המזוודה, שבה היו כל הבגדים היפים והחגיגיים. אבל הכי חשוב ששמרנו אלבום תמונות, שניתן למצוא בו תמונות של פעם, של כל בני המשפחה שלי לאורך הדורות.

האירוע הכי מיוחד בחיים שלי  זה לידתה של נכדתי, גיטל. קראנו לה על שם אמא שלי, ומשמעות השם ביידיש זה טובה. הלידה של נכדתי היה אירוע שהפך את החיים שלי ליותר מאושרים, מלאי אור ושמחה.

כיום אני פנסיונר, אני לא עובד, אשתי ג'ניה נפטרה. אני חולה במחלה קשה, ואני גר עם ביתי ונכדתי, שעוזרות לי ברגעים הלא פשוטים.

הזוית האישית

סבא אלכסנדר: העבודה של גיטל החזירה אותי לימים הטובים, והציפה בי זיכרונות מן העבר. שמחתי לספר לנכדתי את סיפור חיי. זהו פרויקט מאוד מרגש.

גיטל: נהנתי מאוד להכין את העבודה עם סבא שלי, הבחנתי בדמעות בעיניו, כאשר סיפר לי את סיפורו, זה מאוד ריגש אותו וגם אני התרגשתי.