מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם משען, אני הסבא של אליאור. נולדתי בפברואר 1945 ברחובות.

בגיל שלוש עברתי עם הורי לקריית ים. גרנו בשכונה מעורבת של מסורתיים ויוצאי צפון אפריקה . לא היו מגרשי משחקים, מתקני שעשועים או מקומות בילוי לילדים, נאלצנו להילחם על כל פיסת שטח, כדי לשחק או לבצע פעילות שעשוע כלשהי. זו הייתה ממש מלחמה כמו  בסרטים, היה שימוש באלימות יצאנו מזה לעיתים פצועים וחבולים.

אמי מרים ז"ל, חלתה במחלת הסרטן. כשהייתי בגיל שש היא נכנסה לבתי חולים ויצאה לסירוגין. בזמן הזה הספיקה ללדת ארבעה ילדים (אני הבכור) שמיד נמסרו לאומנה אצל אשת אחיו הבכור של אבא. משם, כשגדלו הועברו למוסדות, קיבוצים ויצאו לעצמאות. היא נפטרה בגיל שלושים ושתיים.

אבי עבד משמרות במפעל זכוכית פניציה שבמפרץ חיפה. היה לו קשה עם גידול הילדים. הוא לא התחתן שוב. בגיל עשר באתי לאבי ואמרתי לו שאם אשאר בשכונה, יהיה לי עתיד לא טוב. אבי סידר לי לעבור לקיבוץ (יראון שבגליל). שם התחלתי את המסלול כילד חוץ. היה לי קשה יותר להתקבל בחברה, נאלצתי להילחם על כל זכות, ובכל תחום ניסיתי להיות "אלוף". חשתי למעשה נטע זר למרות שהייתי מוביל במקומות העבודה כסדרן העבודה של ה"פלחה", וכקצין ביטחון של היישוב ועוד. ככל בני הקיבוץ גם אני התגייסתי ליחידה קרבית. בסיום הטירונות נפצעתי והועברתי ליחידה מבצעית אחרת. שנתיים אחרי סיום הצבא לא מצאתי יותר את מקומי בקיבוץ לכן עזבתי. בזמן זה נישאתי ללבנה אשתי , נולדו לנו שלושה ילדים, מירית מאור וטל. מירית נישאה ונולדו לה אליאור נועם ועומר.

אחרי עזיבת הקיבוץ התקבלתי לעבודה במוסך לכלים חקלאים. כשלוש שנים לאחר מכן עברתי למפעל "סולתם" ביוקנעם ולאחר שלוש וחצי שנים עברתי לעבוד במפעל "דשנים וחומרים כימיים", שבמפרץ חיפה למשך שלושים וחמש שנים. כל העת ההיא עבדתי במשמרות, גם בחגים ובשבתות. הייתי "צבר" יחידי, כל השאר היו מהתפוצות. עולים חדשים, דוברי שפות זרות.

אבי רחמים ז"ל נפטר בגיל שלושים ושתיים כשאימי מירית הייתה כבת שנה, למעשה כל חיי היו "מלחמת הישרדות". כל דבר שהשגתי בחיי נלחמתי עליו ועשיתי זאת לבד ללא סיוע מאף גורם.

אני גאה בילדי מירית מאור וטל  שהם מוצלחים ועושים חייל. וכן בנכדיי, אליאור נועם ועומר שגם הם לדעתי בדרך הנכונה.

הזווית האישית

סבא אברהם: נהניתי מאוד ושמחתי להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי, ולהיות שותף לפעילות בעלת ערך לשני הצדדים, הצעיר והבוגר, וכן להבין מי עומד מאחורי החינוך והליווי של נכדי בתקופה חשובה זו של חייו. תודה מכל הלב. אליאור הנכד: נהיה לי כיף לבלות זמן איכות עם סבא. נהניתי לשמוע סיפורים של סבים וסבתות נוספים מהכיתה, כמו כן להכיר את חייו של סבא, ולשמוע על התקופה הקשה שהייתה לו.