מאגר סיפורי מורשת

למה נולדתי דווקא בארגנטינה?

לפני שנולדתי אבא שלי, סלומון ברגמן, רצה לברוח מפולין. ארגנטינה היתה המדינה היחידה שהוא יכול היה להגיע אליה. הוא קיבל ויזה רק לו ולא לבני משפחתו, אימא שלי, סבינה ברגמן, ואחי, יעקוב ברגמן, אותם הוא תיכנן לצרף אליו בהמשך הדרך. מלחמת העולם השנייה פרצה חודשיים בלבד לאחר שהגיע לארגנטינה. רק בסוף מלחמת העולם השנייה אמא שלי, היחידה שהצליחה לשרוד את המלחמה, הפליגה לארגנטינה והצטרפה לאבא שלי. אחי יעקוב נרצח במלחמה בגיל שמונה על ידי הנאצים. זאת הסיבה שאני נולדתי בארגנטינה.

בתמונה זה אני כשאני קטן וההורים שלי

חיי הילדות שלי

זכור לי שההורים שלי סיפרו לי שניסו לשלוח אותי לגן ילדים אבל מרוב בכי ויתרו. הלכתי לבית ספר יסודי של בנים בלבד בשכונה שגרתי בה בעיר הבירה בואנוס איירס. בכיתה א ו-ב היו לי מורות ובהמשך רק מורים. כל הילדים והמורים היו לבושים בחלוק לבן.

היה חובה גם ללבוש עניבה. הנימוק לזה היה כי לא רצו ליצור תחרות של בגדים לא אחידים. היינו בכיתה כשלושים ילדים, רובם המכריע לא יהודים. הלימודים היו בספרדית. בשיעורי התעמלות היינו משחקים בחצר של בית הספר משחק הדומה לכדורסל אבל ללא כדרור ורק מסירות. לא היינו אוכלים בבית הספר והלימודים נמשכו משמונה בבוקר עד בערך אחת בצהריים. בסוף יום הלימודים היינו חייבים לצאת מבית הספר מסודרים בשורה עורפית וללכת צמודים לאורך הקירות עד כמה שאפשר.

היינו כותבים במחברת עם עט ציפורן ואותו היינו טובלים בכוסית דיו שהייתה מושקעת בפסל עצמו. לאחר כל מילה הייתי צריך לייבש את הדיו על המחברת עם נייר סופג כי אחרת הוא היה נמרח. אני זוכר שמאוד הקפידו על כתב יפה וקריא.

בשעות אחר הצהריים הייתי משחק כדורגל ברחוב עם השכנים כי לא היו מגרשי משחקים בשכונה. לא לכל אחד היה כדור כי זה היה דיי יקר ולכן למי שהיה כדור הוא היה המלך. לי לא היה כדור בשנים הראשונות.

הבית היה בית על הקרקע של שלושה חדרים מטבח ושירותים. במטבח היה תנור בישול על עצים. בשנים הראשונות לא היה מקרר חשמלי

חיי הנערות שלי

אחרי שגמרתי את בית ספר יסודי רשמו אותי לתיכון מקצועי, כי אבא מאוד דאג שיהיה לי מקצוע גם בגיל צעיר. למדתי במגמת מכונות עד שנת 1965 בו סיימתי את בית הספר עם תואר טכנאי מכונות.

הבית ספר היה במרחק של כשעה נסיע בשני אוטובוסים בשכונה אחרת בבואנוס איירס.

לקראת המעבר לבית ספר תיכון עברנו לבית יותר מרווח בשכונה יותר טובה בקרבת רחוב בשם מדינת ישראל. היינו בכיתה כשלושים ושבעה ילדים, בנים בלבד מתוכם כשניים עד שלושה יהודים. לא הייתה תלבושת אחידה אלה חליפות, חולצה מכופתרת ועניבה. היו לנו שיעורים עיוניים ומעשיים בבית מלאכה. לפי העדות של חברים לכיתה שגיליתי לאחרונה הייתי כנראה בין חמשת התלמידים הטובים בכיתה.

בשנת 1960 כשהייתי בשנה הראשונה בבית ספר תיכון, המוסד חטף בארגנטינה את אדולף אייכמן, קצין נאצי בכיר במלחמת העולם השנייה שהצליח לברוח ולהסתתר בארגנטינה בזהות בדויה. אייכמן היה אחראי על התכנון והביצוע של תוכנית  ההשמדה של היהודים באירופה, והביא אותו לישראל למשפט בירושלים.

הממשלה והעיתונות בארגנטינה מאוד כעסו על ישראל על זה שהעיזה לחטוף מתוך ארגנטינה אדם שהתגורר בה.

כתוצאה ממסע ההשמצה נגד ישראל והיהודים התעורר גל אנטישמיות בארגנטינה. כמה ילדים בכיתה שלי חיכו לי ביציאה מהבית ספר ותקפו אותי במכות. אני זוכר שהם היו שלושה אבל לא זוכר מי הם היו.

בשנת 1964 אבא שלי קיבל איומים מארגון אנטישמי והוא חשש בעיקר שיפגעו בבנו היחיד והתחיל לתכנן לעלות ארצה. הוא מכר את נכסיו בבואנוס איירס ובדצמבר 1965 הפלגנו באנייה בשם תאודור הרצל לישראל. הגענו לנמל חיפה כעבור שבועיים בחמישי לינואר 1966, כשאני בן 18.

כעבור כמה ימים התחלתי ללמוד בקורס מכינה לטכניון יחד עם קבוצה של עולים. המקצועות היו פיזיקה מתמטיקה ועברית. בקיץ 1966 עברתי בהצלחה את בחינות הכניסה לטכניון ובאוקטובר התחלתי ללמוד הנדסת מכונות.

במקביל התגייסתי לצה"ל לעתודה האקדמית ושירתתי בחופשות הקיץ בצבא ועברתי את הקורסים הבסיסיים. ב-1970 סיימתי את הלימודים בטכניון. גרתי במספר דירות בחיפה עם עוד סטודנטים.

הכרתי את סבתא גילה בקיץ 1966 כשהיא הייתה תלמידת תיכון ומדריכה בתנועת הנוער הלומד ועובד בשכונת נווה שאנן בחיפה. הקן שלה היה ברחוב חניתה 87 בנווה שאנן בצמוד לדירת הסטודנטים שלי.

היינו חברים טובים מאד והתחתנו באוגוסט 1970. מיד לאחר מכן התגייסתי לחיל הים, בו שירתי כקצין עד שהשתחררתי בשנת 1974. גרנו בחיפה בשכונת יזרעאליה בבניין רב קומתי חדש.

כששרתי בחיל הים השתתפתי במלחמת יום כיפור. התפקיד הראשון שלי היה לתכנן מתקנים על הספינות, ביניהם ספינות הטילים "שרבורג" שהוברחו מצרפת לארץ בעקבות באמברגו של דה גול, נשיא צרפת, לישראל. התפקיד השני היה לפקד על בית מלאכה לתחזוקת ספינות במספנת חיל הים.

כעבור ארבע שנים ביקשתי להשתחרר ואז הציעו לי להישאר בחיל וללכת ללמוד תואר שני בהנדסה ימים בארצות הברית. סירבתי להצעה כי רציתי להתנסות בעבודה בשוק האזרחי. השתחררתי ואז מפקד חיל הים, שגם הוא השתחרר, הציעה לי לעבוד בחברת קו צינור אילת אשקלון בתפקיד מהנדס נמל אשקלון.

וזה הסיפור של 27 השנים הראשונות של סבא שלי. ההמשך בהזדמנות הבאה.

הזוית האישית

 מעיין: זו הייתה חוויה ולמדתי הרבה מאוד על חיי הילדות של סבא.