מאגר סיפורי מורשת

אני מיכאל סוקול, סבו של סשה סוקול. נולדתי בשנת 1944 בברית המועצות בעיר רוסטוב בזמן מלחמת העולם השנייה. אבי נהרג במלחמה נגד הנצאים, אז נאלצתי לחיות עם אמי וסבי. חיינו בעוני, כל העיר שלנו רוסטוב הייתה הרוסה. הבניין שגרנו בו היה בן שלוש קומות, דירתנו הייתה קטנה, בת שני חדרים.

המצרכים הבסיסים שהיו לנו בדירה הם: קמח, סוכר, לחם ותפוחי אדמה. בשביל לקבל את המצרכים היינו עומדים בתורים ארוכים, כל חודש היינו מקבלים כרטיס אחד לקילוגרם אחד של קמח וסוכר. לעומת זאת, בבית הספר היינו אוכלים אוכל טעים ובחינם כמו: קציצות, ספגטי ועוד. אחרי בית הספר הייתי משחק כדורגל וגם שיחקתי במשחק בשם: גרתרי (ברוסית). גם שיחקנו בקלפים ותופסת עיוורת.

לבית הספר כמובן לא הייתי מגיע עם הבגדים שהייתי משחק איתם כדורגל.. הייתה לנו בבית הספר תלבושת קבועה שהיא: מכנסיים ארוכים עם חגורה וחולצה אפורה. את התלבושת של הבנות אני לא זוכר. בעניין שם בית הספר, לא היה לבית ספרי שם אלא מספר, והוא היה 78. זה לא היה רק בבית הספר שלי, אלא בכל בתי הספר בזמנים ההם. בבית הספר למדנו אותם המקצועות שהיום לומדים כמו: מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, רוסית, היסטוריה, ביולוגיה, גאוגרפיה, מוזיקה וכמובן ספורט.

סיימתי את בית הספר – איזו שמחה, בואו נדבר על שנות ה20 של חיי.. בשנות ה- 20 שלי הייתי הולך לבידור כמו: תיאטרון, כדורגל, סרטים וכו'. שלא תחשבו שלא רקדתי, רקדתי מאוד טוב, הכי טוב רקדתי: ולס, פוקסטרוט וטוויסט.

אתם בטח שואלים את עצמכם: "איך אנשים דיברו אחד עם השני בזמנים ההם?" אז הנה התשובה שלכם: הייתי מתקשר עם חברים ומשפחה בעזרת טלפונים ביתיים בלי מסכים, רק גלגלת וטלפון שמחובר עם חוט לחשמל, הגלגלת שימשה בשביל לכתוב את מספר הטלפון. וכמובן הייתי מדבר בטלפון גם עם בנות שאהבתי, שזה מביא אותנו לדייטים. בזמנים שלי היינו הולכים למקומות דומים כמו שהיום הולכים לדוגמה: לסרט, תיאטרון, פארק, בית קפה ועוד.

אחרי שהתאהבתי ונולדו ילדיי ויקה וולדיסלב, הילדים שלי הקדימו אותי ועברו לחיות בישראל. אני ואישתי עברנו בשנת 1999 לישראל ולא כי חשבנו שיהיה לנו יותר טוב בישראל, אלא כי אנחנו יהודים ורוצים לחיות במדינה בה יש עוד אנשים כמונו. כשעברנו לארץ נסענו מיד לעיר נתניה, כי חברינו ומשפחתנו גרו בעיר נתניה – אז למה שלא נחיה אחד ליד השני כמשפחה?

הזוית האישית

סשה: היה לי כיף לגלות מידע חדש על סבא שלי והיה מעניין לגלות איך חיו בזמנים ההם.