מאגר סיפורי מורשת

שמי חזקיהו (חבי) דביר (דודוביץ), נולדתי בעיר טיינטזין בסין בתאריך 28.2.1943 לאימא אידה לבית דולקין ולאבא הנרי (חנוך) לבית דודוביץ, אחרי שתי אחיותי לילי (ליליאן) ומיפה (שולמית), אחיות מאותו אבא, אימא שלהן נפטרה. אבא שלי, הנרי, נולד בעיירה נובוזיבקוב ברוסיה בתאריך 16.4.1903 להוריו שמעיהו וחוה דודוביץ. אימא שלי אידה נולדה בעיר חרבין שבסין בתאריך 1.4.1916 להוריה יעקב ולאה דולקין.

הם התחתנו בטיינזין בתאריך 19.5.1937. בשנת 1950, כאשר הקומוניסטים עלו לשלטון בסין, נאלצו כל היהודים שהיו בסין בעיקר בערים חרבין וטיינטזין (קהילה די גדולה) לעזוב את סין רק עם מטלטלין וללא כסף מזומן.

בתמונה שצירפתי ניתן לראות שני פסלים העשויים שנהב אמיתי של פילים. הוריי הביאו אותם ארצה כאשר עלו מסין. פסלים אלו סימלו בזמנו סטטוס כלכלי גבוה והם היוו להם חשיבות רבה. הפסלים היו בביתם של הוריי ועברו לפני מספר שנים אלינו הביתה. ניתן לראות שהפסלים מעוצבים כאצילים סינים שחיו בזמנו של אבא שלי.

בתאריך 10.9.1950 עלינו על אונייה בריטית "אנה סאלן" (אוניית מלחמה שהוסבה לאוניית נוסעים) והפלגנו לאיטליה דרך אפריקה ותעלת פנמה במשך 61 יום. אני בתור ילד מאד נהניתי מההרפתקה, לא כך המבוגרים.

ביום 7.11.1950  באיטליה עלינו על אונייה ישראלית "נגבה" אשר הביאה אותנו לנמל חיפה ב- 11.11.1950. היינו שבע נפשות במשפחה: אימא, אבא, סבתא לאה (אימא של אימא) חיה אחות של אבא, שתי אחיותי ואני. מהנמל שלחו את כל העולים החדשים לשער העלייה, בו שהינו כחודש ימים ולאחר מכן נשלחנו למעברת בית שערים. קיבלנו שני אוהלים הודים ואחר כך צריף בדון.

בארץ הייתה תקופה קשה של צנע ואבי נאלץ למכור כל מיני חפצי אמנות כדי להתקיים. לאחר שנה וחצי במעברה, אבי הנרי מצא עבודה כמנהל הצרכניה במושב בית שערים ואמי אידה התחילה לעבוד במחלקת הקליטה של משרד החקלאות בנוסף קיבלנו צריף למגורים במושב.

בסין להוריי היה עסק מצליח של פרוות. כשהוריי עלו לארץ הם הביאו איתם חלק מהפרוות. אמי, בהגיעה לארץ, רצתה להישאר מגונדרת כפי שנהגה בסין אבל התביישה ללבוש את הפרוות שהביאו עימם כי הבינה שבארץ לא מקובל ללבוש את הפרוות. קודם כל, בגלל החום וגם בגלל האנשים הפשוטים שפגשה במושב שלבשו מכנסיים קצרים ומגפי עבודה.

אמי עם מעיל פרווה

בארץ, את כיתה ב' למדתי במעברה ואחר כך הצטרפתי לבית ספר במושב מכיתה ג' ועד ח'. בכיתה ט' עברתי ללמוד בביה"ס המקצועי בסמ"ת בחיפה ואחר כך בבית הספר הטכני של חיל האויר. המשכתי לשירותי הצבאי כמכונאי מסוקים שנתיים וחצי בחיל האויר. אחרי הצבא עבדתי בתור מכונאי במוסך של מועצה אזורית קישון ובמקביל למדתי קורס מנהלי מוסך. לימים הפכתי להיות מנהל המוסך (כ-25 שנים). עוד עשר שנים ניהלתי את המוסך של ביה"ס החקלאי נהלל עד לסגירתו. כיום אני פנסיונר.

בשנת 1970 התחתנתי עם חסיה ונולדו לנו שלושה ילדים: שרית הבכורה שהתחתנה עם אלי, אביה האמצעית שהתחתנה עם ניב, אור הצעיר שהתחתן עם לי. אני וסבתא גרים במגדל העמק ומבורכים ב-12 נכדים נפלאים שאני מאד אוהב: הראל, אלעד, איתי, ינון, אביתר ומאור הילדים של שרית ואלי, יובל, אסף וגיא הילדים של אביה וניב, נועה, מעיין ורועי הילדים של אור ולי.

הזוית האישית

אביה: שמחתי מאד על ההזדמנות לשמוע את סיפור חייו של אבי והוריו, התרגשתי לשמוע אותו ולתת לו את ההזדמנות לספר ולשמר את סיפורו לדורות הבאים. המעבר על התמונות של אבי ומשפחתו העלתה אור בעיניו והוא רק רצה לתת לי עוד ועוד תמונות. ההזדמנות לעלות סיפור של אבי מרתק ונותן רצון עז להמשיך להעלות סיפורים משפחתיים לשמירה לדורות הבאים. תודה לך, אבא חבי היקר, על ההזדמנות לשבת איתך ולהקשיב לכל מה שעבר על משפחתך ועליך.