מאגר סיפורי מורשת

שמי ולדימיר גרויסמן, סבא של אמלי ומשתתף עמה השנה בתכנית הקשר הרב דורי.

נולדתי ברוסיה בתאריך 20 באוגוסט 1944.

בשנת 1947 אני ואמי עברנו לגור במולדובה, כיווון שאבא שלי מת. למדתי בבית ספר והמורה האהוב עליי היה המורה לפיזיקה, פיזיקה היה גם המקצוע האהוב עליי.

 בילדותי עם אבי ואמי

ביילדותי עסקתי באגרוף, אהבתי מאוד לעסוק בתחום בעיקר כשהייתי מחטיף למישהו אגרוף לפרצוף ולא כשהיו מחטיפים לי.

בשנת 1962 המשכתי את לימודי באקדמיה, הלכתי לאוניברסיטה ובחרתי ללמוד פיזיקה, למדתי על גלים אלקטרומגנטיים במשך חמש שנים וסיימתי תואר שני. במקביל בשנת 1963 הלכתי לצבא במולדובה ושירתי בחיל הים ארבע שנים. בשנת 1971 סיימתי את האוניברסיטה ובדיוק אז הכרתי את ריטה, התאהבנו ולאחר חודשיים כבר התחתנו ונולד לנו בן, קראנו לו אלכס.

אני עדיין זוכר איך הייתי לוקח אותו לגן כל בוקר ובמעבר חצייה הייתי מחזיק את ידו והוא היה שואל: "אבא, אתה לא תעזוב אותי, נכון? אני הרי הבן שלך".

העלייה לישראל

בשנת 1984 עליתי לארץ, ידעתי אנגלית אז עם השפה לא היה כזה קשה, לעומת זאת למצוא עבודה היה קצת יותר קשה, לאחר שנה של חיפושים אחר עבודה מתאימה מצאתי, עבדתי בחברה בשם תדיראן ובה הייתי מהנדס.

בשנת 1991 נולד לי עוד בן ולו קראנו דניאל.

בשנת 2011 כשהייתי בן 67, יצאתי לפנסיה ומאז ועד היום אני לא עושה יותר מדי דברים. אישתי לעומת זאת עוסקת במלא דברים, גם היום היא כועסת עליי על זה שאני יושב בבית כל היום, אבל אני כבר עברתי את כל הדברים המעניינים בחיים ועכשיו אני נח ונהנה מהחיים.

גם עכשיו אני מאוד אוהב פיזיקה ולא אוהב לעשות הרבה דברים, לא כל כך השתנתי.

כיום אני בן 78, יש לי שני בנים נשואים וכרגע רק שלושה נכדים בתקווה לעוד.

הזוית האישית

סבא ולדימיר: היה לי מאוד מעניין לעבוד עם נכדתי, אמילי. הרגשתי ממש כמו בראיון וזה גרם לי להיזכר בילדותי ובכל הדברים הטובים.

אמילי: היה לי ממש כיף, ביליתי יותר זמן עם סבי ולמדתי עליו מלא דברים חדשים.