מאגר סיפורי מורשת

סיפור שסופר לנועם גולדברג, על ידי גבריאל מענית, (מענית עוברת ממלוק שמו מבית הוריו). גבריאל מתנדב בתוכנית הקשר הרב דורי, וגר בקיבוץ הזורע.

גבריאל נשוי לשרה ולהם ארבעה ילדים. הוא נולד בשנת 1938 וגר בקיבוץ הזורע.  הרבה שנים היה אוצר מוזיאון בית ווילפריד. אחד מתחביביו הוא יצירה בעץ. כמו כן הוא אוהב להאזין למוזיקה.

סיפור חיי

גדלתי בקרית ביאליק באחד הבתים הראשונים במקום.  כשאבא שלי עלה לארץ, הוא עבד ברכבת המנדט. הוא עבד לפרנסתו בבניית  תאי השריפה של הקטרים, שהיו באותה תקופה מונעים  בקיטור. שם הוא למד לבנות אותם. אחרי עבודתו  ברכבת הוא בנה את הבית שלנו  במו ידיו במשך הרבה  שנים.

כשהייתי בן עשר הייתי צריך לעזור לו בבניין, אחריי הלימודים. את החול הביאו לנו בגמלים מנהריה. בבית שלנו לא היה מקרר חשמלי אלא ארון קרח שמלאנו כל יום בבלוקים. חלק מהמוצרים שדרשו קירור, אמא שמה מתחת למיטה, שזה המקום הכי קר בבית. אבא שלי מתוך הניסיון שלו בבנייה,  הפך לקבלן בניין, והחל לבנות בתים בשכונה, ככה הוא התפתח ובנה הרבה בתים בקריה. כשהוא היה בארבעים ושש הוא למד בטכניון הנדסה כימית ועבד עד גיל שישים וחמש בבית חרושת לדשנים.

אמא עבדה בשלוש עבודות. היה לה גן ילדים בחצר, והייתי אחד מהילדים בגן שלה, בערב היא הייתה מגהצת מדים לקצינים האנגלים, ובנוסף הייתה מיומנת בכתיבה במכונת כתיבה, והדפיסה  בעיקר מסמכים של  עורכי דין .

את הכביסה עשינו בחצר בתוך מיכל מים, שאמי הרתיחה במדורת עצים ושפשפה אותם על המתקן המיוחד לכך. גידלנו בחדר תרנגולות ארנבות ויונים ששימשו לנו למאכל. ההורים שלי דיברו איתנו רק עברית, מתוך עקרון, מלבד עם הסבים שלי. זכור לי איך סבא שלי היה מיישר מסמרים, לשימוש חוזר שאבא הביא מהתבניות בבניין. החינוך שלי היה מאוד מוקפד. כמעט הכל היה אסור לי. למשל: לא מתחילים לאכול לפני שאבא אומר בתאבון. לא קמים מהשולחן, לפני שאחרון הסועדים סיים לאכול, ובלי רשות, ואסור היה להשאיר שאריות בצלחת. אם לא סיימתי קיבלתי את השאריות בארוחה הבאה. ביום שישי קיבלתי קוביית שוקולד אחת בתנאי שהתנהגתי טוב כל השבוע. אסור היה להגיד או להנהן, אלא משפט שלם כתשובה. אסור היה להגיד לא נכון אלא: אם אני חושב אחרת.

סיפורו של חפץ

שם החפץ   שגבי בחר לספר עליו הוא: תפילין, וכיפה. הוא הגיע מגרמניה  מברסלאו משנת  1880  .

הוא נמצא כיום אצל גבריאל. לפי מיטב ידיעתו של גבריאל הוא קיבל אותו מאביו. התפילין הוענקו לסבו בבר המצווה שלו.

החפץ מעוצב באופן תקני על פי המסורת. באחד מהתפילין מוטבעת על הקופסה האות ש, ועל הנרתיק רקום מגן דוד. משמעות העיצוב מעידה על קדושת החפץ  ושמירת המסורת. התפללו באמצעות פריט זה.

הורי עזרו לסבי וסבתי לעלות לארץ, הם גרו איתם יחד בביתם בקרית ביאליק, וחדר אחד שימש בית כנסת מאולתר באותם הימים.

גבי מספר שלמען האמת, הוא אתאיסט ולא שומר מסורת, אבל כן שומר על הנרתיק, שהוא חפץ שמזכיר לו את המשפחה.

התפילין של סבא

הזווית האישית

נעם: נהניתי מאוד להשתתף בתוכנית. היה לי נעים לפגוש את גבי ולשמוע את סיפוריו.