מאגר סיפורי מורשת

אברהם רוזן נולד בשנת 1933 בעיר Pazardzhik אשר בבולגריה, הוא היה הבן הצעיר במשפחה (היו לו שתי אחיות גדולות ממנו) והייתה לו ילדות מאושרת, עד שנת 1939. אז כל חייו השתנו.!

אברהם רוזן היום

משנת 1939 מצבם של היהודים בבולגריה הורע מאד, והחל תהליך של גירוש היהודים. אברהם רוזן ומשפחתו הועלו לרכבות וגורשו מבולגריה, והועברו אל גבול טורקיה, שם הטורקים סירבו לקבלם, והעבירו אותם בחזרה לבולגריה, וכך הלוך ושוב בין בולגריה וטורקיה, עד שלבסוף בשנת 1942 הסוכנות היהודית סייעה למשפחתו לעלות לישראל דרך כורדיסטן, ומשם דרך חאלב שבסוריה, משם עלו לארץ והגיעו לחיפה. לאחר מספר חודשים, משפחתו עברה להתגורר בפתח-תקווה, שם הוא מתגורר עד היום.

אברהם רוזן היה בן תשע וחצי כשעלה לארץ, אך בגלל שלא ידע לדבר בעברית, הוא התחיל את כיתה א׳ בגיל זה. במשך הזמן הוא למד לדבר בעברית, וכשסיים את כיתה א׳ היה כבר בן 10, כיון שהחל ללמוד גם בישיבה בגיל זה, הוא התקדם מהר מאד בלימוד קרוא וכתוב בעברית, כך שהוחלט להקפיץ אותו כיתה בהתאם לגילו. עד גיל 12 הוא הצליח לצמצם את הפער ולהיות ככל שאר התלמידים בארץ.

בגיל 13 התגייס ללח״י לאחר שהצהיר כי הוא מבוגר יותר מכפי גילו האמיתי. כשאר הנערים, אברהם רוזן עסק בעיקר בהפצת והדבקת כרוזים ע״י דבק שהוכן מערבוב של קמח ומים רותחים. יום אחד שוטרים בריטיים תפסו אותם על חם עם מיכל הדבק, העלו אותם על משאית בדרכם לחקירה. אברהם רוזן וחבריו שפכו את מיכל הדבק הרותח על הפנים של השוטרים, וכך הצליחו להימלט מהם ולברוח.

אברהם רוזן הסתיר מהוריו את העובדה שהוא פעיל בלח״י, אך לאחר שנה של פעילות הוא קיבל תפקיד במחלקת ריגול, דבר שהצריך ממנו לעבוד בלילות, ולכן לא נותרה לו ברירה והוא נאלץ לספר להוריו, אשר למרות דאגתם הרבה נתנו לו את ברכתם. כינויו בלח״י היה ״שמשון הקטן״ (כיוון שכבר היה קיים הכינוי ״שמשון״, הצמידו לו את הכינוי ״הקטן״).

עם קום המדינה עבר אברהם רוזן למחנה ״אלדד״ של הלח״י בירושלים. הוא התגייס לצה״ל ושירת בחטיבת גולני, ומאוחר יותר בחטיבת התותחנים. הוא השתתף במלחמת קדש ובמלחמת יום-הכיפורים.

בשנת 1959 התחתן עם דליה יעקב, ולזוג יש 5 בנות, 12 נכדים ו-4 נינים.

לסיום, מסכם אברהם רוזן את סיפור חייו ע״פ הסיסמה הבאה:

״אמנם אלוהים לא נתן לי ילדות כלל וכלל, ילדותי הייתה קשה מאד, אך בבגרותי אלוהים פיצה אותי ועל כל מה שיש לי אני אומר יום יום תודה״.

הזוית האישית

אופיר משה: משיחותיי עם אברהם רוזן למדתי רבות על חייו הקשים של ילד במהלך מלחמת העולם השנייה ועל פעילותו הרבה בלח״י ושירותו למען המדינה החיים לא היו קלים עבור אברהם רוזן,  אך קולו האופטימי וסיפורו המרתק בתוספת הוקרת התודה היומיומית שלו על כל מה שבורך בחייו גרמו לי להבין עד כמה חשוב להעריך ולהודות על כל רגע בחיים. אני רוצה להודות לאברהם רוזן על כך שחלק איתי את סיפור חייו ולאחל לו שפע בריאות ואושר בחייו.