מאגר סיפורי מורשת

הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון. הפרויקט בשיתוף פר"ח, מפעל הפיס, מרכז צעירים ואגף החינוך של מועצה אזורית הגליל התחתון.

הסיפור של סבא אנריקה (סבא של מעין ולדמן המנחה) מתחיל בבואנוס איירס, ארגנטינה בשנת 1952. מעין מספרת: "סבי נולד למשפחה יהודיה, אביו נולד בפולין והגיע לארגנטינה בשנת 1933, אמו נולדה בארגנטינה. הוא גדל והתחנך בבואנוס איירס ולאחר הלימודים, בגיל 18, פתח יחד עם אחיו שתי חנויות של כלי בית שהצליחו מאוד בעיר. בגיל 21 פגש את סבתי מרטה והם התאהבו, עברו לגור יחד בעיר והתחתנו. נולדו להם שני ילדים, אליאנה ודמיאן.

ההחלטה והעלייה ארצה

בארגנטינה באותה התקופה היה שלטון צבאי, אנשים רבים שהתנגדו לשלטון התחילו להיעלם, ביניהם היו גם יהודים. בעקבות כך ובגלל האנטישמיות ששררה באותה תקופה, סבא וסבתא הבינו כי הם רוצים לחיות במדינה של היהודים שרק בה יוכלו באמת להרגיש בטוחים וחלק מהעם, לכן החליטו בשנת 1976 לעלות לארץ ישראל.

בתאריך 26.01.1976 עלו ארצה ועם העלייה שינו את שם משפחתם משטחפמן לשטייפמן. הוריה ואחותה של סבתי עלו גם כן בעקבותיהם והתיישבו בנוף הגליל. משפחתו של סבי נשארה בארגנטינה, רק שניים מאחיו עלו גם כן והתיישבו במקומות שונים בארץ.

עם הגעתם לארץ תחילה התיישבו בקיבוץ גבעת ברנר, שם סבתי למדה באולפן את השפה העברית וסבי עבד ברפת. הם התאקלמו במשך מספר חודשים, וסבי מתאר את התקופה כתקופה מאתגרת כי היה חורף ואליאנה ודמיאן היו ילדים קטנים אז היה קצת קשה, אבל הם שמחו להיות בארץ.

חיי הקיבוץ

לאחר שסבתי סיימה את האולפן, הם התיישבו בקיבוץ דברת שבעמק יזרעאל. שם נולדו להם שני ילדים נוספים, יגאל ורונן.

הם מספרים שכשהגיעו לקיבוץ קיבלו אותם יפה, זו הייתה תקופת חג הפורים, כל הקיבוץ היה יפה, צבעוני ושמח. סבתא חשבה שכל השנה זה כמו בפורים והתאכזבה לגלות שלא. סבי וסבתי היו צריכים להתרגל לחיי הקיבוץ השונים מאוד מהחיים בעיר הגדולה, שם יש הרבה אנשים וכל אחד עסוק בחייו, וכשהגיעו לקיבוץ היו צריכים להתרגל לצורת החיים המשותפת, כולם מכירים את כולם ומעורבים בעניינים של כולם.

הפריט המיוחד שהבאתי ארצה

סבי קיבל מסבתא רבתא שלי (אימא של סבתי) ביום חתונתו מחזיק מפתחות מזהב שהכינה במיוחד עבורו מתכשיטי זהב שהיו לה, מחזיק מפתחות זה היה מאוד מיוחד עבורו, היה מורכב מאותיות שמו ומטבע, אך באופן מצער פרצו לביתם לפני מספר שנים וגנבו תכשיטים רבים ובניהם היה מחזיק המפתחות.

סיכום מסע

בסופו של מסע סבי וסבתי הצליחו להתאקלם בקיבוץ דברת בו הם חיים כבר כ-50 שנים, מוקפים ב-11 נכדים.

לאורך השנים סבי וסבתא טסו לבקר בארגנטינה את משפחתם שנשארה שם. באחד הביקורים של סבי בארגנטינה, כשהיה בסביבות גיל 28, הוא מספר כי הכריחו אותו להתגלח. לסבי היה שיער וזקן ארוך, לשלטון שם היו חוקים נוקשים וביקשו מהגברים להיות מגולחים. אירוע זה רק מדגיש כמה נכון היה עבורם לעלות ארצה ולבחור בחופש.

הזוית האישית

מעין הנכדה, החונכת והמתעדת: שמחתי לקחת חלק בפרויקט כה חשוב ולספר את סיפורו של סבי יחד עם החניכה שלי נויה.

נויה החניכה המתעדת: שמחתי לשמוע את הסיפור של סבא אנריקה ולהכיר את קיבוץ דברת יחד עם מעין נכדתו החונכת שלי. אשמח לחזור שוב לבקר בקיבוץ.