מאגר סיפורי מורשת

הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון. הפרויקט בשיתוף פר"ח, מפעל הפיס, מרכז צעירים ואגף החינוך של מועצה אזורית הגליל התחתון.

שמי הוא שרה מוריה שטרן, נולדתי בתל אביב בכ"ג בתמוז תש"ו, אבל אני מחשיבה את עצמי ירושלמית, למרות שגרנו בכפר סבא.

אמא שלי ירושלמית דור שמיני בארץ, תמיד הייתי ירושלמית, היו קצת שלוחות בטבריה ובצפת  של אנשים מהמשפחה שלי, אך אמא שלי וסבתא שלי נולדו בירושלים, וגם אני גדלתי בה עד גיל תשע עשרה. ההורים התגרשו בגיל שנתיים. מגיל שנתיים עד גיל עשרים גרתי בירושלים, ומשם עברתי לקיבוץ לביא, ומאז ועד היום אני גרה בלביא.

למדתי, בבית ספר בירושלים ולימים גם את לימודי התואר הראשון שלי למדתי בירושלים באוניברסיטה העברית – למדתי עבודה סוציאלית.

בנעוריי הייתי חברה בצופים, בגרעין נח"ל ובצבא ברוב השירות שירתתי בתור קומונרית, וכאשר הגעתי לקיבוץ לביא במסגרת השירות הצבאי שלי הכרתי  את בעלי וכל היתר היסטוריה. יש לי חברי ילדות שאני עדיין בקשר איתם עד היום, על אף שעברתי לפני הרבה שנים לקיבוץ לביא, שנמצא באזור הצפון.

השירות הצבאי

בצבא הייתי קומונרית (מדריכה בתנועת נוער) בירושלים. בזמן השירות שלי התרחשה מלחמת ששת הימים. תוך כדי המלחמה ואף לפני, הייתה תקופת המתנה שידעו שעומדת לפרוץ מלחמה והיו ימים מתוחים ולא ברורים. היה מתח מי יתקוף קודם ומי יצטרף למלחמה. מי שהיה אחראי עלינו באותה תקופה – היה הנוער פעילויות. אספו את כל הקומונרים כולל אותי, ואמרו לנו שכל זמן שאין מלחמה אנחנו צריכים לעשות פעילויות עם החניכים. חלק מהפעילויות היו קשורות למלחמה, כמו מילוי שקי חול וברגע שתפרוץ המלחמה לכל אחד מאתנו היה שיבוץ לבית חולים.

היינו צריכים להגיע לשם ולעזור בקליטת החיילים הפצועים. אני הייתי משובצת לבית חולים ריכוז חולים ברחוב שטראוס, וכשהייתה אזעקה ביום שני עם פרוץ המלחמה בשעה 11:00 אני הייתי בבית הספר שרוב החניכים שלי באו ממנו. באותו הרגע עזבתי הכול ועזרתי למורים להיכנס למקלטים. הלכתי לבית החולים אף שהמרחק היה קצר, לאורך הדרך עפו פגזים והיו יריות. נשארתי בבית החולים עד סוף המלחמה. ביום האחרון של המלחמה חזרתי הביתה. אמא שלי ידעה שאני לא אבוא הביתה משום שהיא הייתה מודעת לתפקידי במלחמה.

המעבר לקיבוץ

כשהייתי חיילת הגעתי ללביא, כל גוף שהגיע, הכשרה או גרעין היה לו מקשר. לנו היה מקשר בשם נחמיה מהקיבוץ. פניתי אליו וסיפרתי לו שעבדתי הרבה שנים עם ילדים ושכרגע אני מעוניינת בשינוי. לכן שלחו אותי לכל מיני מקומות, בין היתר י שלחו אותי לקטוף חמניות והיה בחור שהיה אחראי על הקטיף. עליתי בשביל שכיום הוא השביל גישה ללביא, שהוביל לשדה גדול מצד ימין. העזתי וניגשתי  לאחראי ושוחחתי איתו קיבלתי כפפות ומזמרה והתחלתי לקטוף חמניות. לאחר מכן התברר שאני בת עשרים והוא רק היה רק בכיתה י"א.

למרות פער הגילאים, התחתנו כשהוא השתחרר מהצבא. אני חזרתי לירושלים למטרת לימודים וגרתי בבית הוריי, ולאחר מכן באתי ללביא. לאורך הדרך המשכתי להגיע ללביא לשבתות, והמשכתי להדריך קבוצה בזמן הלימודים.

בחרתי  לגור בקיבוץ מאז שעמדתי על דעתי, תמיד ידעתי בליבי שאהיה חברה באיזה שהיא צורת התיישבות. תחילה חשבתי ללכת לרמת הגולן אבל אז היא פגשתי את בעלי שהיה בן קיבוץ, ואני מאוד אוהבת את הדרך השיתופית.

מקצוע ועיסוק

למדתי עבודה סוציאלית כמה שנים, לאחר סיום הלימודים לא עבדתי במקצוע, אלא עבדתי בקיבוץ בבתי ילדים ובהכשרות שהגיעו ללביא מחו"ל בחינוך בלתי פורמלי. כשהבת הקטנה שלי הייתה בכיתה ה' עבדתי במשרדי הקיבוץ ומכיוון שהמשרדים היו בתל אביב, בקרתי המון בקיבוצים ולא רק במשרד. לאחר מכן הייתי המזכירה של הקיבוץ כמה שנים. לאחר שנה של הפסקה, ריכזתי את הרווחה בקיבוץ והתחלתי לעסוק בעבודה בסוציאלית, במהלך הפנסיה. כיום אני אחראית על פעילות הוותיקים.

דור ההמשך

יש לי ארבע בנות ובן. רותי גרה בלביא היא היחידה שגרה בלביא, אלעד גר במעלה גלבוע, גאולית גרה במעלה גלבוע, נילי גרה בבית רימון והקטנה גרה בכרמית. יש לי שבעה עשר נכדים: הנכדה הכי גדולה נשואה ויש לה נין – אמיעד והם גרים בלוד.

שורקה דתייה ושני ההורים שלה באים מבתים דתיים, הם היו חברים במחתרת הלח"י לאחר מכן בנישואים השניים של אמא שלה, בעלה הגיע מרקע לא דתי אבל אז הוא התחיל להתקרב לדת ולכן מגיל חמש היא שומרת מצוות.

סיפורה של תמונה: ארבעה דורות של אימהות:

סבתא חיינע בשנתה האחרונה, בתה חיה (מאחוריה), יעל מחזיקה את שורקה הקטנה היוצאת עתה אל דרך חייה. יום העצמאות בשנות תש"י שורקה עוד מעט בת שנתיים כמעט כמו המדינה.

הזווית האישית

הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון. על ידי יובל דיוויק שתעדה את סיפורה של שרה מוריה שטרן (שורקה) הפרויקט התקיים בשיתוף פר"ח, מפעל הפיס, מרכז צעירים ואגף החינוך של מועצה אזורית הגליל התחתון, בתשפ"ג 2023