מאגר סיפורי מורשת

שמי יהונתן אזולאי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ומתעד את סבתי, ציביה חסיבה רויטמן.

סבתא מספרת: "למדתי כמה שנים בבית-ספר "אליאנס" בעיר שלנו, מוסול שבעיראק. כשהייתי בגיל 8-9 אהבתי לעשות הכל: לרקום, לתפור. לא היו לנו בובות אז היינו מכינים בובות משיפודים ונייר. אהבתי מאד ספרים, לשחק בחבל של שניים: משחק חבלים, חבל כפול ולשחק קלאס. לא הייתה לנו טלוויזיה בבית ולכן קראו הרבה.

כשהייתי בגילך, כל שנה בחג השבועות היינו הולכים לציון של "הנביא נחום". היינו לוקחים כל המשפחה משאיות, והיינו מעמיסים מיטות, בגדים ואוכל והולכים לשם. היה שם הר שאף אחד לא עלה עליו כי זו הייתה דרך ארוכה וקשה. תמיד אמרו שבראש ההר יש את היד של הנביא נחום… ואני רציתי לראות אותה אז ביקשתי מאבא שלי לעלות להר והוא אמר לי שאני לא יכולה וצחק.. אחר-כך אני עליתי לשם! הצלחתי לעלות וירדתי בערב. כשירדתי, כולם כבר ישנו… נכנסתי מהר לאוהל ונרדמתי.

כשהייתי בת 18 עלינו לארץ, בעיצומו של חג הפסח. למרות שהיה חג, הרב אמר לנו לעזוב הכל ולעלות מהר. זה היה פיקוח נפש. בארץ גרנו בהתחלה במעברה בשער עלייה ואחר-כך בקסטל. בעיראק ידעתי לתפור היטב, וכשהגענו לארץ הייתי עוזרת בפרנסה ותופרת.

במשך 42 שנה עבדתי כמנהלת משק בבית החולים "שמואל הרופא" בבאר יעקב, שם גרנו בשיכון העובדים. לאחר מכן, עברנו לעיר רחובות, שם אני גרה עד היום על יד ילדיי.

התחתנתי עם בעלי יצחק בארץ. יצחק היה אח בבית חולים ויום אחד הוא נדקר ממחט יצחק שהיתה נגועה בצהבת. הוא חלה בצהבת ולאחר תקופה, נפטר.

לילדיי קוראים: פנחס, זאב הי"ד, אביגיל ורונן. זאב הי"ד שירת כמט"ק ונהרג במבצע "שלום הגליל"- מלחמת לבנון הראשונה, בשנת 1982, כשהיה בן 23. לזכרו של זאב ה"ד, סבתא זכתה להכניס ספר תורה לישיבת "כרם ביבנה", הישיבה שבה למד.

הזוית האישית

יהונתן: זה היה מאוד מעניין להיפגש עם סבתא ונהנינו מאוד. אני שמח שתיעדנו במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, גם את חייה של סבתא וגם את זאב הי"ד.