מאגר סיפורי מורשת

סימה סילברה נולדה בעיר סוסה בתוניסיה ביום 26 במאי 1954 להוריה פליקס ורשל סילברה. היא מציינת את עיר הולדתה כעיר נמל.

היא עלתה לארץ יחד עם הוריה ועם אחותה הגדולה ריקה (שנולדה בשנת 1950) בשנת 1956, כשהייתה בת שנה וחצי, באמצעות אונייה מעיר הנמל שבה נולדה (סוסה שבתוניסיה). הם עלו למדינת ישראל והגיעו ללוד. באותה תקופה לא היו בניינים, והאזור היה מלא ביצות בלוד. סימה יחד עם משפחתה חיה בשכונה של אוהלים. הם ישנו על מזרונים וישבו על מחצלות. לא היו, להם רהיטים אז הם היו שמים את חפציהם בארגזי עץ שהביאו מחוץ לארץ.

היה אז חורף קשה, באחד הלילות הרוח העיפה את האוהלים של כל התושבים. כתוצאה מכך הסוכנות היהודית החליטה להעביר אותם לנתניה (העיר שבה היא מתגוררת עד היום). בתחילה הגיעו לחבצלת השרון, ליד כפר ויתקין וביתן אהרון. ליד ביתן אהרון באותה התקופה גרו אנשים מכל המדינות האחרות שעלו לארץ בקיבוץ גלויות: פרסים, מרוקאים, תימנים, טריפוליטאים, עירקאים ותוניסאים – כל עדות המזרח. השכנים לא ידעו לדבר ולתקשר זה עם זה. כל אחד ידע את השפה של המקום ממנו הוא הגיע. השכונה הייתה מוזנחת, מתווה השטח היה הררי וחולי. סימה גם מתארת שהיה פרדס תפוזים גדול שהיו מפחדים ממנו בגלל שהכיל הרבה זאבים ותנים. היא מספרת שהייתה מכסה את אוזניה מפני יללות התנים. אסור היה לאנשים להסתובב או לשחק בחוץ לאחר השקיעה בגלל הסכנה של תקיפת זאבים ותנים.

סימה ומשפחתה גרו בחבצלת השרון בערך שמונה שנים, עד שפינו אותם מטעם עמידר (זרוע של העירייה באותה התקופה) אל קריית נורדאו שאז נקראה "דיור לעולה". סימה הייתה הולכת לפעמים לבית הספר, אך רוב הזמן הייתה מטפלת בבית באימא שלה שחלתה בסרטן, ואבא שלה היה נגר באזור תעשייה. סימה הייתה מנקה את הבית, שומרת על האחים שלה ומטפלת באימא שלה. היא למדה בבית ספר במשך שמונה שנים, ואחר כך הפסיקה בגלל עומס.

היא הכירה את אדי דבוש, בעלה לעתיד, בגיל  15 ולאחר מכן התחתנו תוך זמן קצר בשנת 1970. החתונה הייתה מאוד קטנה. באותו הזמן היא הייתה בהריון עם רשל (נולדה ב28 ביוני 1970)  והתחתנה עם אדי מוקדם כדי שאימא שלה – שהייתה מאוד חולה ברמה סופנית – תזכה לראות את נכדתה. היא הולידה את רשל סילברה (שקרויה על שם אימא של סימה) בגיל 16. אימא שלה מאוד שמחה כאשר היא פגשה את רשל וזה נתן לה להיאחז בחיים. הם גרו אצל ההורים שלה בדירה מאוד קטנה. לאחר שלוש שנים סימה הייתה בהריון שני בגיל 19 ועברה לגור שוב בצריפים בדיור לעולה, נתניה. סימה ואדי היו זוג מאוד צעיר, היה להם קשה, לא הייתה להם השכלה גבוהה, ולא הייתה עזרה מההורים כי גם מצבם היה קשה. הם חיו במצב של הישרדות קיומית יום יומית. אדי התחיל לעבוד כספר. לאחר שנה, בעשרה באפריל, נולדה לסימה בת שנייה בשם רינת. לשם כך סימה נאלצה לצאת לעבוד בשביל הילדים שלה. היא הלכה לעבוד במשק בית, שם היה כסף טוב וזמין. בעלה הידרדר ולא כיבד את מסגרת הנישואין מה שגרם להרבה מריבות.

לכן החליטו להתגרש. באותו הזמן העבירו את סימה לשיכון בקריית נורדו, שם גידלה את שני בנותיה. היא המשיכה לעבוד במשק בית וגידלה את בנותיה, דאגה שיקבלו חינוך טוב והשכלה גבוהה. הזמן עבר, במהלכו בנותיה גדלו, סיימו תיכון, עשו בגרויות והלכו לצבא. רשל הייתה במודיעין ורינת בחיל הים וחיל האוויר. בזמן הזה (תחילת שנות ה90) היא המשיכה לעבוד בבתים קבועים שהיו לה כמשפחה.

בשנת 1994 רשל התחתנה, בשנת 1995 נולד שבי (בנה של רשל), מה שהפך את סימה לסבתא. לאחר מכן הבת השנייה שלה התחתנה עם שחקן כדורסל מפורסם באותה התקופה בשם ראיין בשנת 2003, ושנתיים לאחר מכן נולד לרינת הילד הראשון, ששמו יואב לקסר (אני- הכותב) שנולד ביום 16 בדצמבר 2005. לאחר מכן נולדה שירה ב- 3 במרץ 2008- שני הנכדים האחרים של סימה.

סימה היום מבקרת את נכדיה שירה ויואב (שבי נמצא היום בארצות הברית) אחרי העבודה, וזה מה שעושה אותה מאושרת. היא מאוד קשורה אל כל הנכדים שלה.

הזוית האישית

יואב הנכד המתעד: ראיינתי את סבתי סימה במסגרת מגמת הספרדית בבית ספר אורט ליבוביץ בנתניה. במסגרת מפגשים חקרתי את חיי סבתי יותר לעומק ולמדתי הרבה מאוד דברים חדשים ומעניינים על סבתי ובכלל על כל משפחתי.