מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי מירה כהן, אני בת 80. נולדתי בתאריך 29.5.1942. אני גרה בטבריה, נשואה ליוסי כהן, יש לנו שלושה ילדים: שלום, חיים ואתי. אנחנו שבעה אחים: ג'ו ז"ל, דוד ז"ל, רפאל ז"ל, משה ז"ל, רות, ספו ואני. שם משפחתי הקודם הוא מנצור. נולדתי וגדלתי בקהיר שבמצרים להוריי שלמה ומזל. אבי עבד בחשבונות ואמי בגידול הילדים.

עליתי לארץ ישראל בשנת 1961 בגיל 19 באונייה עם ההורים שלי ואחיי – ג'ו ז"ל, דוד ז"ל, רפאל ז"ל ומשה ז"ל. כשעלינו גרנו בצפת.

עם עלייתי לארץ

יש אצלנו כמה חפצים במשפחה שעוברים מדור לדור. לדוגמא, שרשרת עם מטבע עליו, מכתש ועלי. בערבית זה נקרא "איד אלהון", מטחנת קפה ידנית ועוד.

במצרים חגגנו את חג פסח, שבועות, חנוכה ועוד. בתיכון הייתי בבית ספר שקראו לו בית ספר ליהודים. אני זוכרת שהשירים שהיינו שומעים בילדות אלו שירים בעברית, לדוגמא – הבאנו שלום עליכם ושירי חנוכה.

בילדות לא היה לנו כל כך זמן לתחביבים ולשחק במשחקים, בגלל שהיינו בבית ספר עד 16:00 אחר הצהריים, אך מדי פעם הכנו בובות ממגבות. בכל קיץ היינו נוסעים כל המשפחה לאלכסנדריה שבמצרים לבית קיץ שהיה מאוד קרוב לים,היינו מבלים שם את רוב הקיץ.

עבדתי במצרים בחנות וכעלינו ארצה עבדתי בבנק. כשנולדו הילדים הפסקתי לעבוד וגידלתי אותם. אימא שלי עברה לגור בטבריה ואני עבדתי בטבריה בבנק והכרתי את בעלי יוסי כהן באוטובוס בין טבריה לצפת, הוא היה נהג אוטובוס של אגד.

בשנת 1965 אני ויוסי כהן התחתנו כשאני בת 24 ויוסי בן 26. כעבור שנה נולד הבן שלנו שלום, כשאני הייתי בת 25. כשהייתי בת 30 נולד חיים ואחרי שנתיים נולדה אתי.

כיום אני סבתא ל-11 נכדים ונכדות.

הזוית האישית

כרם הנכדה המתעדת: היה לי מאוד מהנה לראיין את סבתי ואני מאחלת לה הרבה בריאות ושמחה.