מאגר סיפורי מורשת

שמי ווליה(קיצור של ולנטינה) נולדתי ב 9.8.1950 בדונצ'ק באוקרינה. הייתי הילדה האמצעית בין שלושה ילדים. אחותי הבכורה לודמילה ואחי הצעיר אלכסנדר. שמי קשור לאהבה וגם לחוזק.

ילדות

כשהייתי ילדה זכורה לי בעיקר חוויית השהייה ברפת של סבא וסבתא. נהגתי לבקרם לעיתים קרובות, ויחד טיפלנו בעגלים והפרות ברפת. נהגנו להאכיל אותם, לנקות את הרפת ולחלוב את הפרות. ז ו הייתה חוויה משמעותית לחלוב את הפרות ולטפל בהן. בנוסף לכך אהבתי לשחק עם חבריי בקלאס, ולעזור לאימי בעבודות הבית: לשטוף כלים, להשקות עציצים, ואני זוכרת שהחג האהוב עלי ביותר היה הסילבסטר, בו נהגנו להכין מטעמים, ולשבת עם כל המשפחה סביב השולחן, במשך שעות רבות, עד השעות הקטנות של הלילה.

בגרות ונעורים

למדתי בדונצ'ק במשך כל שנות הלימודים בבית הספר. לא היו לי הרבה חברים, כי הייתי ילדה מופנמת ולא התחברתי לילדים אחרים. מאוד אהבתי את המורה שלי למתמטיקה, שמה היה ברברה ניקולייב והיא זכורה לי כדמות משמעותית. אחר הצהריים אהבתי מאוד לשמוע מוזיקה כגון: ביטלס. לפעמים יצאתי עם אחותי לבלות, ונהגנו ללבוש  שמלות שאמי תפרה לנו. תקופת בגרותי לא הייתה פשוטה, כי גדלנו במשפחה דלת אמצעים, ולכן נאלצתי להכין דברים במקום לקנות אותם. אחרי סיום הלימודים עבדתי בשטיפת מכוניות, ובמשך הזמן הפכתי להיות מנהלת חשבונות.

אהבה ונישואין

הכרתי את בעלי  בעבודה. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. הכרנו בשטיפת מכוניות ב-אוקראינה בדונצק. שטפנו ביחד מכונית, והתחלנו לשוחח תוך כדי השטיפה. בתחילה הייתי קשה להשגה אבל במשך הזמן נכנעתי, ונענתי לחיזוריו של יורי. התחלנו להיפגש יותר עד שנהיינו זוג.

התחתנו בשנת 1978 בדונצק, באולם עם הרבה בני משפחה וחברים. היה לי מאוד כיף לחגוג עם בעלי, עם החברים והמשפחה.

נולד לנו ילד אחד. ויש לנו שלושה נכדים. כיום אני גרה  עדיין בדונצק באוקראינה, ובגיל שבעים ואחת  עודני נהנית מהחיים.

אני מאוד ספורטיבית, אוהבת לטייל עם בעלי ועם הכלבה ,לשחק במחשב, ולתפור דברים אותם אני שולחת למשפחתי בישראל.

המשפחה מישראל מגיעה לבקר כל כמה שנים, ואנו משוחחים לרוב בסקייפ.

הזווית האישית

סבתא ולנטינה: העבודה הזאת מאוד חשובה בזכותה הילדים לומדים על ההיסטוריה של המשפחה.

אדם: אני חושב שהעבודה חשובה מאוד, בגלל שאלו סיפורים ישנים שאולי בעתיד ישכחו אותם.