מאגר סיפורי מורשת

סבתי אסתי נולדה בעיראק בעיר בצרה בשנת 1946. היא האחות השנייה במשפחה, משפחת כהן. הוריה רצו לקרוא לה בשם זה כי הם רצו שם מהתנ"ך.

סבתי עלתה לארץ עם הוריה בגיל 4, בשנת 1950, לאחר מלחמת השחרור וקום המדינה. סבתי מספרת שיחד עם משפחתה עלו לארץ ישראל משפחות רבות מעיראק וגם מהרבה ארצות שונות בעולם למשל: פולין, גרמניה וצרפת.

כשהגיעו ארצה שיכנו אותם במעברה זמנית והם ישנו באוהלים עד שנבנו הבתים בעפולה. במעברה התנאים לא היו קלים: ברזי המים, הכיורים והשירותים היו כמובן מחוץ לאוהל. הם גרו בצפיפות רבה, והיו שש נפשות. אימא שלה – סלימה, אבא שלה – איתן, אחיותיה – שמחה הבכורה ושושי, אחיה איציק והיא אסתי. אביה סלל כבישים ואמה טיפלה בילדים. אט אט נבנתה העיר ויחד איתה נבנו בתי ספר, גנים ומרפאות.

סבתא בצעירותה

לאחר תקופה הם עברו למגורי קבע. סבתי מספרת שהיא זוכרת שהם למדו בבית שהפך לכיתת לימוד כי עדיין לא סיימו לבנות את בית הספר. הבית בו גדלה היה קטן, עם מטבח קטן, וכשנולדו יתר אחיה הם הרחיבו את הבית חדר ועוד חדר. המצב הכלכלי היה קשה ולכן גם אמה יצאה לעבודה ועבדה בבית אריזה של פירות הדר. בחגים היא מספרת שהיו נוהגים ללכת לבית הכנסת בשכונה ושם הם פגשו יהודים שהגיעו ממדינות שונות. בגיל שש סבתי אסתי הכירה את חברתה שרה שעלתה מפולין באותה שנה כמוה ומאז ועד היום הן חברות טובות מאוד.

סבתי הכירה את סבי בשנת 1966 בחג הסוכות בעפולה. הם התחתנו בתאריך 4.8.1969 ונשואים כ- 53 שנה. במשך 44 שנים עבדה סבתי במערכת החינוך כמורה, מדריכה ומפקחת גני ילדים באזור הדרום. בשנת 2009 סבתי יצאה לפנסיה.

במשך 30 שנה סבתי וסבי גרו באילת עם ילדיהם לימור, לילך וליעד.

סבתי בחרה לספר ולהראות לי את ההגדות של פסח מבית הוריה.

היא מספרת שההגדות מזכירות לה כל שנה מחדש את הזכרונות מחג הפסח בבית הוריה. הוריה נפטרו לפני שלושים שנה, והיא לקחה את ההגדות שבהן הם קראו כילדים. עד היום כאשר אנו חוגגים מדי שנה בבית סבתי את החג עם כל הילדים והנכדים שלה, היא מספרת שהיא נזכרת בנעימות שאביה ז"ל היה מקריא את ההגדה, ולכן כל שנה ההגדות היקרות האלה נמצאות על השולחן יחד עם ההגדות החדשות והמהודרות, למרות שהן קטנות ולא מפוארות, יש להן מקום של כבוד עם הרבה געגועים לילדות.

כיום סבתי גרה ברמת פולג (בשנת 2005 הם עברו לנתניה), לסבתי וסבי תשעה נכדים, מכל ילד שלושה.

אני נפגשת עם סבתי לעיתים קרובות, ובנוסף לארוחת שישי כמעט כל שבוע. אני מאד אוהבת לישון אצלה, להכין איתה שיעורים, לפתור תשבצים, לאפות, לבשל ועוד… סבתי גרה קרוב אלינו ולכן הקשר בינינו הוא כל כך קרוב וטוב. (אימא שלי בילדותה גרה באילת, סבא וסבתא שלה היו גרים רחוק ממנה ולכן היה להם קשה מאוד להיפגש והם היו חסרים לה מאוד).

הזוית האישית

בר: נהניתי להיות חלק מהתכנית הזו, למדתי המון דברים חדשים ומעניינים על סבתא שלי, על העלייה שלה לארץ ועל איפה שהיא היתה גרה. לסיכום אני ממש שמחה שהשתתפתי בתכנית הזו.

אסתי: נהניתי מאד להשתתף ביוזמה המבורכת. הרגשתי שבר מתעניינת ושואלת כדי לדעת עוד פרטים עלי ועל העלייה לארץ, מעיראק, יחד עם בני משפחתי ישר למדינת ישראל שקמה והתחילה להיבנות. אשמח מאד להמשיך ולתרום לדור הצעיר. בברכה, אסתי רון, סבתא של בר גרינולד.

סבתא אסתי ובר