מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית, אני משתתף עם סבתי בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אנו מתעדים את סיפור חייה של סבתא אהובה רוזנפלד.

ההורים של סבתא החליטו לקרוא לה אהובה כי היא הייתה האהבה הראשונה שלהם. השנה בה סבתא שלי נולדה הייתה בזמן תקופת הצנע וכל האוכל נמכר בתלושים.

סבתא שלי נולדה בארץ אבל אימא שלה עלתה מאפגניסטן ואבא שלה נולד באפגניסטן ועלה לארץ לבדו בגיל 17. לאחר כמה שנים גם הוריו עלו לארץ, בגלל שהמוסלמים התחילו להציק ליהודים וגם רצחו את האח הבכור שלו, הכל בגלל השנאה ליהודים והקנאה בהצלחתם ובכסף שלהם.

סבתא גדלה בשכונת בית ישראל שנמצאת בירושלים. החצרות היו משותפות והיה בור מים באמצע החצר עם משאבה לשאוב את המים. הדודים של סבתא היו משחקים בחצר המשותפת והילדים היו יושבים סביב ומסתכלים כמו בהצגה. רוב המשחקים של ילדי השכונה היו ברחוב. המשחקים שהם שיחקו היו קפיצה בחבל, מחניים, מחבואים, שוטרים וגנבים, מדקות, סוס ארוך (אחד ממתכופף וצריך לקפוץ מעליו) ושבעה מקלות.

סבתא למדה בבית ספר למל לבנות, חבריה לשכונה היו השכנים בבניין וגם מבית הספר. סבתא הייתה בתנועת הנוער בני עקיבא, היא בילתה הרבה שעות בתנועת הנוער עם הרבה חברים ופעילויות. בלילה היו מספרים להם צ'יזבטים (סיפורים מפחידים) סביב המדורה. סבתא כל כך נהנתה ולכן החליטה לשרת בצבא בחיל ההוראה.

הצבא חיפש בזמנו תלמידים אחרי כיתה י"ב ללמד ביישובי ספר שלרוב היו ילדי עולים חדשים שהגיעו מארצות שונות בעולם. בזמנו לא היו מספיק מורים בארץ וזה היה פתרון מצוין ללמד גם במקומות רחוקים מהמרכז. סבתא שלי נשלחה ללמד בקריית שמונה כגננת חיילת עם מדים בנקודה צפונית בארץ ישראל. סבתא מספרת שיום אחד התחילו אזעקות והם הבינו שפורצת מלחמה עם סוריה ולבנון. כוחות צה"ל הגיעו למקום עם טנקים ונשק רב, היו חילופי אש. בעת השירות הצבאי עברה סבתא ללמד קרוב יותר לירושלים, בקריית גת.

סבתא שלי נהנתה מעבודה זו והחליטה להפוך אותה למקצוע. אחרי השירות הצבאי, סבא נח עזר לה לפתוח גן פרטי בבית, את הסלון הם הפכו לגן ובעיר העתיקה בירושלים קנו שולחנות קטנים, סבא נח בבית בנה ספסלים לישיבה. סבתא פתחה את הגן עם שבעה ילדים ובסוף שנת הלימודים מנה הגן 27 ילדים. כל זה היה בשכונת רוממה, מסביב לבית היו שדות נרחבים, למטה היה מעין מים (ליפתא). כל יום סבתא לקחה את ילדי הגן לשדות מדי יום, הם קטפו כלניות והמון – אז לא היה החוק שמגן על הצומח, הילדים היו חוזרים עם זרי פרחים הביתה.

אתם שואלים איך סבתא הכירה את סבא? סבתא חזרה הביתה מהצבא, הייתה שעת ערב, ולפתע נעצרה לידה מכונית עם ארבעה בחורים צעירים. הם פתחו את החלון ושאלו את סבתא אם היא יודעת איפה זה רחוב גדרה. סבתא לא הכירה רחוב כזה, ואז הם אמרו לה: "בואי נראה לך, אנחנו עושים מסיבה ואת מוזמנת". בזמנו לא חששו מטרמפים ומאנשים זרים, היה אמון בין האנשים. סבתא נסעה איתם לרחוב גדרה. בבית היו רק סבתא וארבעת הבחורים. סבתא שאלה איפה המסיבה, סבא – שהיה בין הבחורים האלה – נכנס לחדר והביא ספר משלי. ובאותו לילה הם קראו הרבה מהספר, דברי בינה ומוסר וסבתא הבינה שזה בן זוגה לעתיד.

סבא וסבתא נישאו אחרי שלושה חודשים של הכרות ולהם נולדו 4ארבעה ילדים: בן ושלוש בנות. הבן הבכור היה מפקד במשטרה, הוא נפטר מלוקמיה והוא קבור בהר הרצל. שלושת הבנות הן שגית, ענבר ובת חן הקטנה שנולדה אחרי עשר שנים והיא אימא שלי. לסבתא וסבא יש 11 נכדים, חמישה נינים ועוד היד נטויה.

אנחנו משפחה גדולה ומגובשת. אנחנו חוגגים ביחד בכל הזדמנות שניתן, בעיקר ארוחות בשישי, ימי הולדת וחגים. המשפחה אימצה מנהג ללכת לשמח ילדים בבתי חולים בפורים, כל אחד היה תורם סכום כסף ובכסף קנינו משחקים וממתקים לחולים. היינו נכנסים לחדרים של החולים מחופשים בשירה ובריקודים. אחרי שאבא של אימא (בעלה של סבתא) נפטר, היינו עושים את זה לעילוי נשמתו. כשהתחילה הקורונה נאלצנו להפסיק עם הביקורים בבתי החולים.

לסבתא יש הרבה תחביבים, היא אוהבת לרקוד ריקודי עם, מציירת, עושה קרמיקה ופסיפס, היא נהנית בחוג מקהלה וברידג'. בחוג דרמה היא וחברותיה מציגות בכל שנה בגני ילדים בהתנדבות ובתיאטרון בית מזי"א הן מציגות למבוגרים.

שיר אהוב על סבתא – אבניבי של יזהר כהן: 

הזוית האישית

עמית: היה מהנה ומעניין להשתתף יחד בתכנית הקשר הרב דורי, עכשיו אני מכיר את סבתא יותר טוב.