מאגר סיפורי מורשת

את עבודת השורשים בחרתי לכתוב על סבתי מצד אימי, רוזט זגורי. בחרתי בסבתא שלי משום שיש לה סיפור חיים מעניין עם אתגרים רבים. החפץ עליו מתבססת העבודה הוא תעודת זהות והדרכון הטוניסאי של סבתא שלי. הדרכון מיצג עבורי את החיים המאתגרים והקשים רבי הטלטלות בארץ טוניסיה, ואת העלייה לארץ ישראל.

את סיפור חייה של סבתא אספר בגוף ראשון:

"קוראים לי רוזט, פירוש השם  בצרפתית הוא "ורד", את השם נתנו לי הוריי. שם המשפחה המקורי שלי הוא בן עטיה, פירוש השם הוא מתנה. נולדתי בתוניסיה ב-194536 בסבטלה, עיר על גבול אלג'יר. נולדתי להוריי מננה ויוסף בן עטיה, במשפחה הגרעינית אני בת בכורה, יש לי חמישה אחים. להיות בכורה זה הרבה אחריות והמון אהבה, קיבלתי יחס טוב במשפחה. עד היום אני בקשר טוב בעיקר עם האחים הקטנים כי הייתי הגדולה וטיפלתי בהם.

גדלתי בסבטלה לאחר מכן בגבס. אירוע שזכור לי עד היום הוא השיטפון שהיה בשנת 1959. אירוע קשה בו נכנסו מים לדירות והיה הרס רב. גרנו בשכירות, היה לנו בית גדול 3 חדרים ומים זורמים. באזור הבית היה בית כנסת, גן ילדים, ובית ספר. .

בבית הספר היסודי למדתי בבית ספר מיסיון, ב"ס נוצרי, בתוניסיה. בבית הספר חגגנו את החגים הנוצרים והחינוך היה מאוד נוקשה, למדנו עד 17:00 בערב, הגענו לבית ספר בתלבושת אחידה וקמנו לקראת המורים שנכנסו לכיתה. היה צריך להגיע מסודרים ומי שלא הקשיב למורה היה מקבל מכות עם מקל.

בתיכון למדתי בגבס עד כיתה י'א מאחר והייתי צריכה לצאת לעבוד עבור המשפחה שלי לפרנסה. אבי נפטר באותה תקופה, אירוע מאוד עצוב וקשה לכל המשפחה. נאלצתי לעזוב את הלימודים כדי לעזור למשפחה שלי. את כיתה י'ב למדתי בהתכתבות עם צרפת. עשיתי מבחנים ושלחתי אותם לטולוז. כשהייתי תלמידה נתתי שיעורים פרטיים במתמטיקה, ועבדתי בתור מקלפת שקדים אצל משפחה איטלקית.

בשעות אחר הצהריים שחקתי בחבל, בכדור ובקלאס, וקראתי ספרים בצרפתית של הסופרים: ויקטור הוגו, בלזאק, ז'אן ז'ק רוסו ולה פונטיין. בשעות הפנאי אמא שלי לימדה אותי לסרוג לתפור ולרקום בבד.

אני זוכרת שירים בצרפתית וגם באנגלית. היה חוג שירה והיינו שרים כל הכיתה יחד. גם היום אני שומעת שירים בצרפתית. שירים מהילדות של זמרים כמו אנריקה מסיאס וז'ק ברל. אני זוכרת שהייתי הולכת לים בגבס עם חברות, ובביה"ס היו מסיבות.

אני זוכרת שאחים שלי עלו לתורה בבית כנסת, לא היו אולמות חגיגה וחגגנו בבית.

היו לנו שכנים מוסלמים שהיו בקשר מאוד טוב איתנו ודיברנו איתם בשפה הערבית ובשבת הם היו מכבדים אותנו בתה ועוגיות. השכנה הערבייה שמרה עלינו כשאמא לא הייתה בבית.

העבודה הראשונה שלי הייתה כגננת בגן ילדים בגבס, בחרתי במקצוע כי לא הייתה אופציה אחרת ואמא שלי לא הסכימה שאני אעבוד בבנק כי היה משטר צרפתי בין השנים 1967-1961.

אהבתי בעבודה לטפל לרקוד ולצייר עם הילדים.

בילדותי חגגנו חגים ומנהגים יהודיים, זכור לי שביום האחרון של פסח כל השכנים היו מתאספים ומכינים אוכל יחד. מצות ובשר לארוחה משותפת. אחד המנהגים היה שלפני פסח קונים כל מיני מצרכים וקטניות מטגנים וטוחנים את זה,"פשישה", בשביל שיהיה שפע וברכה. מנהג נוסף הוא המימונה, מכינים לחם עם ביצה ופשטידה גדולה שמים מפתח וגם זהב באמצע השולחן שהכל יהיה בשפע ושיפתחו דלתות חדשות.

אחד האירועים המכוננים בחיי הוא ההגעה לארץ, החתונה והבאת וילדים. תעודת הזהות והדרכון התוניסאי מזכירים לי ומסמנים את המעבר לארץ ופתיחה של חיים חדשים.

החפץ שבחרתי הוא תעודת הזהות והדרכון שקיבלתי מהרפובליקה התוניסאית בשנת 1967, הוא מזכיר לי שעזבתי עם המשפחה את כל החיים בתוניסיה ועלינו לארץ ישראל להתחיל חיים חדשים.

עליתי לארץ בשנת 1967 כשהייתי בת 22,  בעקבות מלחמת ששת הימים. עליתי עם המשפחה. אח שלי הגיע קודם לקיבוץ בגלל המלחמה. באותה תקופה היו גילויי אנטישמיות בתוניסיה וערבים שרפו חנויות ובתי כנסת ואנחנו פחדנו מאוד. הסוכנות היהודית סידרה לנו דרכונים וטסנו לצרפת. בצרפת שהינו 5 חודשים ובנובמבר 1967 הגענו באונייה מצרפת לישראל. הגענו  לב"ש כי כל המשפחה המורחבת הייתה שם.  הגעתי לאולפן, ובו למדתי עברית. עבדתי במפעל בערד, היה קשה למצוא עבודה. במלחמת יום כיפור הייתי בארץ, המלחמה השפיעה עליי  קשה משום שהיו הרבה נעדרים וביניהם בן משפחה שלי. האווירה הייתה אווירה קשה והרבה דאגה משום שלקחו את כל הגברים לצבא, תחושה של לחץ פחד ודאגה.

אני אוהבת  לצייר, התחלתי לצייר בגיל 65 בחוג ציור. הכרתי חברות מהחוג ויש לי הרגשה שמחה ורגועה כשאני מציירת. תמיד אהבתי לצייר מאז שהייתי קטנה והיום בחוג אני לומדת איך לצייר בצורה מקצועית ויש הרבה תמונות שציירתי למשפחה.

הכרתי את בעלי, סבא משה ז"ל, דרך חברה. התחתנו בשנת 1970 כשהייתי בת 24,  באולם אירועים בנתיבות. במשך השנים נולדו לנו 5 ילדים ובשנת 1999 סבא משה נפטר, זאת הייתה תקופה עצובה לכולנו ועד היום הוא חסר לנו.

יש לי השכלה של 12 שנות לימוד, אם לא הייתי צריכה לצאת מהלימודים לעבוד הייתי ממשיכה ללמוד בצרפת לימודים גבוהים. הייתי רוצה ללמוד בישול, קונדיטוריה ואולי מחשבים. מאוד חשוב ללמוד בחיים. כשהילדים היו קטנים, דאגתי שילמדו טוב ושיצליחו במבחנים.

יש לי 5 ילדים, 3 בנות 2 בנים ו- 9 נכדים. אני מאוד אוהבת אותם ואוהבת לפגוש אותם, לבשל להם מאכלים, לשמוע מהם חוויות מהיום יום ואני קשורה אליהם מאוד.

אני קמה בבוקר, שותה קפה, מסדרת את הבית ומבשלת. לאחר מכן אני הולכת לחוג ציור והתעמלות. אני אוהבת לראות טלנובלות ולקרוא ספרים בצרפתית."

הזוית האישית

גיא: נפגשתי עם סבתא מספר פעמים כדי לשמוע את סיפור חייה. במהלך הריאיון והשיחות הכרתי יותר את חייה, מאז שהיא הייתה ילדה קטנה בתוניסיה. למדתי על המשפחה והתנאים בתוניסיה, על ההתבגרות והלימודים שלה, ועל העלייה לארץ ישראל. היה לי מאוד כיף לשמוע על סיפורה של סבתא שלי וזה חידש לי הרבה דברים על סבתא שלי.