מאגר סיפורי מורשת

סבתא שולמית הרפז נולדה בשנת 1957 בעיר צפת, להורים ששמם היה פורטונה ומשה הרר.

ההורים  של סבתא  פורטונה ומשה, וכול האחים של סבתא נולדו במרוקו בשנת 1955 ורק סבתא נולדה בארץ.

הוריה פורטונה ומשה רצו לעלות לארץ ישראל, ועזבו את כל מה שהיה להם במרוקו, ואת כל הרכוש, ועלו לארץ בלי שום דבר, והיו צריכים לבנות את החיים מחדש. היה  קשה  מאוד מבחינה כלכלית, ולא היה כסף לבגדים ואוכל. הם רצו לעלות לארץ  והם עלו ללא הוריהם. הסבתא רבא מתה משברון לב, כי הילדים  והנכדים שלה עזבו את מרוקו.

הם גרו בשכונת כנען בצפת . אמא ואבא שלה היו עסוקים בעבודה קשה, לצורך פרנסת הבית, ועל כן האחים הגדולים נאלצו לשמור על סבתא שלי, בתורות כדי שסבתא רבה תוכל לעבוד .

כשסבתא היתה בת עשר פרצה מלחמת ששת הימים, הם נאלצו לאטום את כל החלונות, עם בריסטולים שחורים ובערב לא להדליק אורות, כדי שהאויב לא יגלה את בתי התושבים.  בתור ילדה סבתא מאוד פחדה, ובכול פעם שהיו אזעקות, היו צריכים לרוץ למקלט שהיה מרוחק מהבית, וזה היה מפחיד מאוד .

סבתא שלי אהבה את בית הספר, והיה לה מורה מחנך ממש טוב, שעד היום היא לא שוכחת אותו, כי הוא השקיע בתלמידים את כול כולו .

דברים שסבתא עשתה בתור ילדה – סבתא הייתה הולכת למתנ"ס, הייתה חברה בתנועת הנוער העובד והלומד ואהבה מאוד לשיר ולרקוד והייתה מופיעה בטקסים. משחקים בהם שיחקו בילדות: משחקי חוץ, מחבואים, תופסת וחמש אבנים

עברו הימים וסבתא התגייסה לצה"ל ושרתה בחייל המודיעין שרות משמעותי.

סבא וסבתא למדו באותו בית ספר תיכון הם היו ידידים ואחרי הצבא נהיו בני זוג, ואחרי שנה התחתנו ונולדו להם ארבעה ילדים. דגנית הבכורה הגר האחות השנייה, בני השלישי, ומושיק הבן הרביעי. אמא שלי היא הבכורה, והפכה את הוריה לאמא ואבא, וגם אני הבת בכורה,  נולדתי והפכתי אותם לסבא וסבתא בפעם הראשונה. אחרי זה נולדו לי עוד שישה  בני דודים. וכך סבתא מספרת: "אחרי שש שנים נישואים וציפייה גדולה, עדי נולדה השמחה וההתרגשות הייתה גדולה מאוד ולאחר מכן נולדו יעל, רומי, ירדן, דור ,ואז גפן"

סבתא עשתה שירות צבאי משמעותי, היא הייתה בחיל המודיעין. לאחר השחרור מהצבא סבתא עבדה כסייעת בגן ניצנים בראש פינה, לאחר מכן כעובדת זכאות במחלקת הרווחה בראש פינה.

התחביבים של סבתא הם בתחום המוזיקה היא עצמה אהבה מאוד לשיר. היא אוהבת לפתור תשבצים ותשחצים לצייר מנדלות ולצפות בסרטים.

בתקופת הקורונה הייתה מלחמה היה חשש גדול להידבק ונשארנו עם המסכות והיה קושי לא להיפגש עם המשפחה.

המסר לדור הצעיר- המסר של סבתא שולה הוא שכול בעיה ניתנת לפתרון. לדוגמא: כשסבתא הייתה תינוקת, וסבתא רבה הייתה חייבת לצאת לעבוד לצורך עזרה בפרנסה, כל יום אחד מהאחים הגדולים נשאר בבית לטפל בסבתא שהייתה תינוקת.

 מקצוע ועיסוק

סבתא למדה שרטוט בניינים וחשמל, עסקה בזה חמש שנים, ואחרי זה עברה להיות מזכירה במשרד הבריאות, במשך שלוש שנים. בהמשך עברה לעבוד במועצה המקומית ראש פינה, ואחרי זה כסייעת בגנים. בשלוש שנים האחרונות עבדה במשרד הרווחה בראש פינה ואז יצאה לפנסיה  .

 חפץ שעובר מדור לדור- החפץ זה קערה מיוחדת מזכוכית שעברה לסבתא בירושה. הקערה היא זיכרון חזק שלה מסבתא רבה.

 אירוע קשה שקרה לסבתא 

לפני עשרים שנה סבא לקה באירוע מוחי ומאז הוא לא יכול ללכת, והמוסר השכל זה להסתכל על חצי הכוס המלאה ולראות צאת הטוב כי תמיד היה יכול להיות גרוע יותר.

הזווית האישית

עדי: היה לי מאוד כיף עם סבתא כי למדתי ממנה המון, ולמדתי שלא היו לה חיים כל כך קלים, והיה לי כיף לשמוע את הסיפור שלה.