מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי. זהו סיפורי:

אבא שלי היה תפר נעליים. הוא היה תופר דוגמאות של נעליים ומגפיים לנשים וגברים ואימא שלי עזרה לו. אבא שלי נולד בפיסקין, זו עיירה ליד לובלין בפולין, עיירה יפה ליד נהר עם בתים קטנים ונוף מקסים. הייתה להם מאפיה. אימא שלי נולדה בעיירה ליד וורשה שבפולין.

קראו לי ציפי על שם סבתא שלי. כילדה אהבתי לשחק עם חברות מחוץ לבית בקלאס, גומי, מחבואים וללכת לים. התחביבים שלי כיום הם לקרוא ולשמוע מוזיקה, לשמוע הרצאות, לראות סרטים, טיולים ללכת לים ולבריכה ולבלות עם המשפחה. מה שמשמח אותי לעשות זה אמנות, קרמיקה ולבלות עם הנכדים. הצבע שהיה האהוב עלי הוא ורוד. הצבע האהוב עלי עכשיו הוא סגול וכתום.

בצבא הייתי פקידה במפקדת קצין שילוש ראשי, שזה אחראי על תותחים ונשקים. הכרתי את סבא שלך כשהשתחררתי מהצבא במסיבה בתל אביב. בעברי המקצועי הייתי מזכירה רפואית בקופת חולים מכבי ואחר כך מנהלת משאבי אנוש במשרד הבריאות.

סבתא כפעוטה

תקופת מלחמת המפרץ

במלחמת המפרץ עיראק שלחה טילים על ישראל. זו הייתה תקופה מוזרה. אטמנו חדר אחד שקראנו לו "החדר האטום". את החלונות אטמנו בניילונים וסלוטייפ וסגרנו את פתח הדלת בבד/סמרטוט. בלילה, כשנשמעה אזעקה ברדיו, אמרו שזאת אזעקת נחש צפע וזכור לי שכשהייתה אזעקה נכנסנו מהר לחדר האטום וחבשנו מסכות אב"כ. הייתי בבית עם שלושת בנותיי שאחת מהן הייתה אז תינוקת שהכנסנו ללול מיוחד עטוף בניילונים. גם הכלבה שלנו נכנסה לחדר האטום והתחבאה מתחת למיטה. בעלי היה במילואים וזו הייתה תקופה די מפחידה.

הזוית האישית

סבתא ציפי: אני מאוד שמחתי לספר לך על איך היה להיות אימא צעירה, על איך שרדנו במלחמת המפרץ ואני מקווה מאוד שגם את נהנית לשמוע על תקופתי.

כרמל: מאוד נהינתי לשמוע על הסיפורים שלך ועל סיפורי הילדות שלך, ואני מקווה מאוד שנהנית לעבוד איתי.