מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי פאני סיבוני ואני גרה כיום בבית שמש, יש לי ארבע ילדים ושישה נכדים. נולדתי במרוקו בעיר קזבלנקה בתאריך 21.10.1954, להורים שלי קוראים ג'ולייט ויחיא אלחרר.

בשנת 1956, כשהייתי בת שנתיים, הוריי החליטו לעשות עלייה לארץ ישראל כמו יהודים רבים שגרו בשכנות להם. הוריי הגיעו לארץ ומיד עברו להתגורר במעברות בעיר חיפה. המעברות היו כמו בתים זמניים שאליהם הגיעו עולים מארצות שונות, הן הוקמו כדי לתת דיור זמני לכל העולים שהגיעו בגל בעלייה הגדול באותן שנים.

התנאים במעברה היו מאוד קשים עבור משפחתינו, הבית היה קטן וצפוף לא היו כבישים ולא היה חשמל, כולנו גרנו בצפיפות בחדר אחד. לאחר שנים מאוד קשות הוריי החליטו לחזור למרוקו, החזרה למרוקו לא הייתה פשוטה כי במשך השנתיים שגרנו בישראל במרוקו השתנו הרבה דברים והחלו פרעות של תושבי המקום כלפי היהודים שנשארו. המשפחה שלי הייתה נתונה בסכנת חיים. ושוב לא הייתה ברירה להוריי אלא לחזור לארץ ישראל למקום בטוח עבור היהודים.

עלינו לארץ ישראל באוניית המעפילים שהייתה מלאה במשפחות רבות, העלייה הייתה מאוד קשה. במשך חודשיים שלמים גרנו על האונייה בלב הים שהיה מאוד סוער, הייתה צפיפות נוראית. על האונייה היו הרבה אנשים מבוגרים וילדים קטנים, חלקם היו חולים ולא היו תנאים לטפל בהם. כשהים היה סוער מאוד, האונייה היטלטלה מצד לצד והרבה אנשים נפלו מהאונייה לתוך הים.

בפעם השנייה שהגענו לארץ ישראל הביאו אותנו לעיר בית שמש, גם למעברות, ושם כבר הלכתי לבית ספר שנקרא "אליקים". ההורים שלי דיברו אתנו בצרפתית, שרו לנו שירים וסיפרו סיפורים ואנחנו דיברנו איתם בעברית. רוב ילדותי הייתה מאוד שמחה ומאושרת, היו לי חברים רבים שאיתם שיחקתי בחמש אבנים ובקפיצה בחבל.

כשהייתי בת 18, התגייסתי לצה"ל, צבא הגנה לישראל, והתרגשתי מאוד! את השירות שלי עברתי בחיל התותחנים. במהלך השירות שלי היה מבצע אנטבה. עם השחרור שלי התחלתי לעבוד במנועי בית שמש, בתפקיד קלדנית.

בשנת 1981 נסעתי לטייל בארצות הברית שם פגשתי את סבא שלך, סבא יוסי סיבוני, ולאחרי חצי שנה התחתנו ונולדו לנו ארבעה ילדים. עבדתי כקוסמטיקאית, וסבא יוסי היה נהג מונית. גרנו בפלורידה בארצות הברית במשך 20 שנים. בשנת 1996, אחי מאיר ז"ל ואבא שלי יחיא ז"ל, נפטרו בישראל. בעקבות מותם החלטנו לעלות לארץ ישראל להיות עם כל המשפחה ולגדל את ילדינו בארץ ישראל.

כיום אני בפנסיה, שמחה מאוד שיש לי נכדים שאני מאוד אוהבת, והם משמחים אותי מאוד. אני אוהבת לפנק אותם ולבלות איתם הרבה.

הזוית האישית

סבתא פאני: אני גאה מאוד בך, מיכל נכדתי בכורתי. היה לי העונג לספר לך את סיפור חיי וילדותי ואת כל הדרך שעברתי מתקופת העלייה ועד עכשיו וחשוב מאוד שאת תדעי מאיפה אני באתי וכל מה שעבר עליי.

מיכל הנכדה המתעדת: התרגשתי מאוד לשמוע את הסיפור שלך, סבתא, ואת המסע שעברת עד עכשיו. אני ממש מעריכה את מה שעברת, על אף שהיו רגעים קשים ולא נעימים. תודה לך סבתא על הכל, אני אוהבת אותך מאוד ומאחלת לך שתמשיכי לפנק אותנו ושתהיי בריאה ומאושרת עוד הרבה שנים.