מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי נעמי ואני סבתא של אריאל.  אספר לכם את סיפור ילדותי,

הכל התחיל בשנת 1956 כשנולדתי בעיר טבריה.

החלום שלי היה להיות כמו כולם, לא רציתי להיות שונה מכולם. תמיד הייתי ילדה ממושמעת וטובה, שמעתי בקול אחי הבכור ובקול אימי.

נולדתי בעיר טבריה, וחיינו בדלות ובעוני. היו לי אחד עשר אחים ואני הרביעית מתוכם. אחי הגדול היה טייס בחיל האוויר. אחי השני היה טבח בבית חולים פוריה. אחותי עבדה גם בבית חולים פוריה בניקיון. בית החולים פוריה ע"ש ברוך פדה (או בקיצור מרכז רפואי פוריה) הוא בית חולים הממוקם ברכס פוריה בין פוריה עילית לטבריה. נחנך בשנת 1955.

אבא שלי עבד במפעל "ספן" שבעמק הירדן, מפעל ללוחות פורמייקה, ואני הייתי שם אחראית משמרת בארוחת הצהרים.

הילדות שלי עברה במשחקי ילדות, עם ילדות מהשכונה שלי שהיו בערך באותו גיל.

בגיל אחת עשרה עזבתי את הלימודים, והתחלתי לעבוד כדי לעזור בפרנסת הבית, וכדי שיהיה אוכל לאחים שלי.  לא המשכתי את הלימודים בבית הספר. היה לי מאוד קשה לעזוב את הלימודים, ולהתחיל לעבוד בגיל צעיר. הרגשתי שפספסתי את הילדות שלי ואת הנעורים שלי.

רציתי להמשיך ללמוד, משום שרציתי להעשיר את הידע שלי, להתפתח, ללמוד מקצוע ולא רציתי לעזוב את הלימודים.

עד גיל שמונה עשרה עבדתי, ואת הכסף שהרווחתי נתתי להוריי שיהיה לפרנסת הבית. אבא שלי נפטר בגיל ארבעים ושבע מדום לב.

בגיל שמונה עשרה התחתנתי עם רחמים מועלם, ועברתי לגור בשדי תרומות.

המושב שדי תרומות הוקם באביב 1952 כפרוונה ג', היישוב השני באזור, על ידי יהודים שעלו מעיראק ומכורדיסטן במסגרת תנועת "הפועל המזרחי". מקור שמו בקינת דוד לשאול ויהונתן שנפלו בעת מלחמתם בפלשתים. היישוב ממוקם למרגלות הרי הגלבוע, שם נפלו שאול המלך ובניו: ”הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל“

אנשי היישוב עסקו בראשית דרכם בעבודת קרקע וגידול צאן ובקר. כיום חלקם עוסקים בחקלאות מודרנית המבוססת על חממות, עבודות עפר, קבלנות כבישים, צימרים ועוד. במרכז היישוב עובר כביש 90, כביש מרכזי המקשר בין ירושלים לצפון דרך בקעת הירדן.

במושב נולדו לי שישה ילדים: שבתאי, טל, עזרא, ליאת, לירז ונדב. שבתאי אבא של אריאל הוא הבכור. ביחד הקמנו משפחה  וגידלנו את ילדינו במסירות. הענקתי להם כל מה שהיו זקוקים לו. שלא כמו בילדותי שעברה עליי בדלות וקושי כלכלי.

היום הדבר החשוב לי ביות הוא המשפחה שלי.

הזווית האישית

אריאל: הסיפור של סבתא מרתק, ומלמד על כך שאפשר להצליח בחיים על אף הקשיים.

סבתא: נהנתי מאד לספר לאריאל הנכד המקסים שלי את סיפור ילדותי.