מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים חורש, נולדתי בשנת 1949 בעיר ליגניץ שבפולין להורי דבורה ומרדכי גיטלמן. בשנת 1950 כשהייתי בת 11 חודשים עלינו באנייה לארץ ישראל. בארץ  שיכנו אותנו באוהלים בישוב גן יבנה וכעבור שנה עברנו לבתים בנויים בישוב.

הורי במלחמת העולם השנייה

כשפרצה מלחמת העולם השנייה אבי היה נשוי ואב לשלושה ילדים (בן ושתי בנות), אמי הייתה רווקה הם גרו בעיר לובלין. בשנת 1939, כשהחלו הגרמנים לגייס עובדי כפייה אבי גוייס ועבר לרוסיה, שם עבד בהנחת מסילות רכבת בסיביר, זו הייתה תקופה מאוד לא פשוטה. הוא כמעט קפא למוות ועבר ייסורים קשים. אמי התחבאה ביערות וכך שרדה. בשנת 1946 כשהסתיימה המלחמה אבי חזר לפולין והסתבר לו שאף אחר ממשפחתו לא שרד, לא אשתו וילדיו ולא אחיו.

העלייה לישראל

בשנת 1947 הכיר אבי את אמי, הם נישאו בפולין, ושם נולדנו אחי ואני. כאמור, עלינו בשנת 1950 לארץ ישראל. המצב הכלכלי בארץ היה מאוד קשה. אבי נאלץ לעבוד בכל מיני עבודות מזדמנות עד שהמשפחה קיבלה החלטה לעבור לגור במושב ובשנת 1960 עברנו לגור במושב בית אלעזרי. בבית אלעזרי התפרנסה המשפחה מגידולים חקלאיים ומרפת קטנה. אני הייתי בכיתה ד' כשהגעתי למושב בית אלעזרי. שם סיימתי בית ספר ייסודי, ובתיכון למדתי בבית הספר החקלאי "עירון חדרה" בתנאי פנימייה. כעבור שנתיים אבי חלה ונאלצתי לחזור הביתה כדי לסייע בעבודות המשק.

בגרות

בתחילת 1967 נישאתי לציון חורש ועברתי לגור במושב חצב. נולדו לנו שלושה ילדים אסף, אופיר ואסתי מהם יש לנו 12 נכדים. עסקנו בחקלאות (גידלנו ירקות) כשילדי גדלו החלטתי לצאת לעבוד בצה"ל כפקידה ובמשך השנים התקדמתי בתפקידים בתחום התחמושת בשנת 1988 נבחרתי לעובדת מצטיינת צה"לית. פרשתי לגמלאות בשנת 2009 ומאז אני מטיילת בעולם ונהנית מכל רגע. וכמובן בזמן החופשי סבתא במשרה מלאה .

הזוית האישית

סבתא מרים: נוניק, מתוק שלי, איזה כיף שיש לי אותך, הצעיר מכל 12 נכדיי. אתה ילד מקסים, כל כולך נשמה טובה, תמיד נכון לעזור ותמיד שמח ומאושר. מאחלת לך שתצליח בחיים ותמשיך להיות כזה מדהים. אוהבת סבתא מרים. הנכד נועם: התרשמתי מאוד מהסיפור שלך ושל הורייך. היה לי כיף להיות איתך ולכתוב איתך. תודה שבאת במיוחד בשבילי.