מאגר סיפורי מורשת

פרטים אישיים

שמי מירי סויסה נולדתי ב29.07.1951 בחדרה

אני קרויה על שם סבתא רבה שלי מצד אבא שלי. להורי קוראים אמא הלן ואבא ניסים. את השמות של הורי השם שלי ושמות אחיי ואחיותי, נהוג היה לתת שם על שם סבא או סבתא

הורי עלו ארצה מהודו בשנת 1947, לאשקלון וגרו באוהלים. לאחר מכן עברו לפרדס חנה לבית קבוע.

אני נולדתי בחדרה בשנת 1951 בגיל חצי שנה עברנו לחצור הגלילית. לאבא שלי הייתה את חנות המכולת הראשונה בחצור.

הוריי הגיעו בשנת 1951 לחצור לפני שחצור הוקמה. הם היו החלוצים שקיבלו את העולים החדשים שהגיעו. הוריי דברו הודית אנגלית מעט עברית וערבית. כך שהיה לעולים שהגיעו, קל להבין כשדיברו איתם. בית הוריי היה בית שמח ומזמין. כל שבת הגיעו המון אנשים לרקוד לשיר ולשמוח. זה היה ההווי אז, לא היה מחשב או טלוויזיה, היו פטיפון ותקליטים. אנחנו הילדים שיחקנו בחוץ בקלאס, תופסת, חמש אבנים, וגולות. לא היו טלפון ופלאפון, אז לקחנו שני מכלים קטנים של אשל, חיברנו חוט לכל מיכל, וכך דיברנו מחדר לחדר, וצחקנו. אבי אהב לשיר והוא שר מאוד מאוד יפה. אני ירשתי ממנו את האהבה לשירה, אני שרה  בחבורת זמר יותר משלושים שנה, ושרה אצל שרהל'ה שרון כבר ארבעים וחמש שנה.

רקדתי ריקודי עם כשהיה אקורדיוניסט, וגם בתקופה הזאת שיש מרקיד עם כל השכלולים, אני רוקדת.

התגייסתי לצה"ל ושרתי בקבע, בהמשך התחתנתי ונולדו לי שלושה בנים נפלאים:  ליאב, חזי ועידו.  חזי שהוא האבא של שרה, היה בצבא ביחידת דובדבן  וחוץ מחזי כולנו היינו בגולני. לשמחתי נולדו לי נכדים ונכדות ברוך השם ואנחנו משפחה חמה ושמחה.

חפץ שעובר מדור לדור

בהודו נהגו לתת מתנות ביום הכלולות, חפצים שישמשו את החתן והכלה. אח של אבא שלי היה צורף והוא הכין כמה מתנות מכסף: חנוכייה  עם כוסות לחנוכה, ומזוזות. מזוזה אחת הבאתי לתצוגה בכתה במסגרת התוכנית.

חלום ילדות

אמא שלי סיפרה שתמיד שרתי בכל מקום, ובכל הזדמנות. כשגדלתי החלום שלי היה להיות בלהקה צבאית, חלום שלא התגשם אבל אני שרה כבר ארבעים וחמש שנים אצל שרהלה שרון, בחבורת זמר ובכל מיני מועדונים שמקיימים ערב זמר.

תקופת בית הספר והלימודים

למדתי  בבית הספר "משכן" בחצור. בבית הספר הייתי בחבורת זמר, וגם בלהקת ריקודי עם.

בתיכון למדתי במשכן כי עדיין לא היה תיכון אחר, בחצור הגלילית. תקופת הלימודים הייתה לא פשוטה. כל בני הכיתה שלי יצאו ללמוד בבתי ספר ובפנימיות, הייתי צריכה להכיר חברים חדשים. בתקופת הלימודים  רקדנו ריקודי עם, שיחקנו במשחקים כמו תופסת  קלאס ומחבואים, כי לא היו טלפונים ופלאפונים ולא הייתה טלוויזיה. יצאנו להרים לראות פריחות של כלניות רקפות ונרקיסים, טיילנו המון בטבע, והינו המון מחוץ לבית עם חברים וחברות.

תקופת הבגרות שלי הייתה סביב ריקודי עם, עם אקורדיוניסט והמון שמחה.

שירות צבאי

בשנת 1976 התגייסתי לצבא שירתתי בגולני כפקידה פלוגתית, הייתי בצבא קבע שנתיים. בקבע הייתי בהגמ"ר  זאת הייתה תקופה שהתחילו לבנות את כל הקיבוצים במסגרת התיישבות ברמת הגולן. חילקנו עששיות  וכל דבר שהתושבים נזקקו לו. לאחר מכן עברתי ללשכה, הייתי מזכירה של המח"ט והסמח"ט.

בתקופת צבא הקבע הכרתי את בעלי והיינו חברים חמש שנים עד שהתחתנו.

מקצוע ועיסוק

אחרי השחרור מהצבא התחלתי לעבוד בבית הספר משכן ולימדתי כיתות ד' ה'  ו' ריקודי עם.

לאחר מכן עבדתי כמזכירה בכיבוי אש, בהמשך  בעמידר, וכמזכירה בבית הנוער ובמתנ"ס.הלבן שלי יש רשת מרפאות "מדיקל סיטי" והייתי מזכירה שם.

היום אני גמלאית מאושרת ומבלה הרבה עם הנכדים והנכדות שלי.

מסר לדור הצעיר: ללמוד המון להיות סקרנים להתעניין בכל תחום, להיות סבלנים וסובלניים, לחמול להושיט עזרה למבוגרים, "והדרתה פני זקן" ולא לנהוג באלימות. תהיו שמחים בחלקכם, ובשמחתו של האחר ותשאפו תמיד להצליח בחיים.

הזווית האישית

שרה: המפגש שלי עם סבתא מירי היה כיף בעבורי. למדתי על הילדות ועל המשפחה של סבא וסבתא שלי.