מאגר סיפורי מורשת

שמי כרמלה בר-אל, נולדתי בתאריך 7.2.1953 בקזבלנקה שבמרוקו, אני נשואה לאבי, גמלאי צה"ל. עבדתי כמורה ומדריכת מורים כ- 40 שנה. אני גימלאית חמש שנים.

אבי נולד בטנג'יר שבצפון מרוקו ואמי נולדה בעיר קטנה בשם סטאט דרומית לקזבלנקה. אבי היה נגר מדופלם ואמי תופרת. במרוקו הוריי למדו עברית מקראית במסגרת שנקראה "תלמוד תורה", מה שהקל עליהם במידה מסוימת את הקליטה בארץ. משפחתה של סבתי הייתה משפחה אמידה שעסקה בסחר של סוסים וגמלים. הזכרונות שלי כילדה במרוקו הם יפים ונעימים, וזאת בעיקר בגלל האווירה המשפחתית החמה שסובבה אותי. קשרי המשפחה בין הדודים היו חמים והדוקים והמפגשים בין המשפחות היו רבים ותכופים. סבתי היוותה דמות חשובה בעיצוב אישיותי, כיוון שהיא זו שטיפלה בי כשאמי יצאה לעבודה, שיחקה איתי רבות והעשירה את עולמי בסיפורים ובאגדות ילדים. במיוחד זוכרת אני תמונות וסיפורים מפי סבתי הרוכבת על סוסים כשהצטרפה לסבי במסעותיו ברחבי מדבר סהרה לצורך קנייה ומכירה של סוסים וגמלים.

בגיל 5 הלכתי לגן ילדים שבו למדו נוצרים ויהודים. הגן היה חלק מבית הספר שבו המשכתי ללמוד עד שעליתי לארץ. אני זוכרת היטב את תקופת הלימודים במרוקו כתקופה יפה וחיובית שהשפיעה רבות על המשך דרכי. המאפיין העיקרי בבית הספר שבו למדתי היה הקפדה על משמעת. כל התלמידים הגיעו לבית הספר בזמן לבושים במעין חלוק מעל הבגדים. יום הלימודים התחיל במסדר בחצר בית הספר. הדקות הראשונות של המסדר הוקדשו להתעמלות בוקר, בהמשך הייתה שירה כללית והודעות שונות של מנהל בית הספר. בתום המסדר התלמידים הלכו לכיתות בשני טורים. כל יום נפתח במעין שיעור חינוך להתנהגות נאותה ונימוסים טובים. בכל שבוע נעשו מבחנים שבאמצעותם דירגו את התלמידים לפי רמות. התלמידים הטובים ישבו בספסלים הראשונים והתלמידים החלשים ישבו בסוף. בבית הספר אכלנו ארוחת צהריים ומשעה 13:00 היו חוגים ופעילויות העשרה, אותם אני זוכרת כחוויתיים עד היום. כשעליתי לארץ שובצתי לכיתה ג'. למזלי היה אולפן לעולים חדשים שעזר לי מאוד להיקלט ולהצליח בלימודים. בכיתה ד' הייתה לי "מורה לחיים" שראתה את הפוטנציאל שלי ועזרה לי לקפוץ כיתה. בתיכון התחלתי ללמד שיעורים פרטיים לתלמידים מתקשים בשכונה. לאחר התיכון המשכתי ללמוד באוניברסיטה לתואר ראשון ושני להוראה.

עלינו לארץ בשנת 1962. ממרוקו הגענו לאיטליה באונייה ישנה שהצפיפות בה הייתה רבה. מאיטליה לארץ הגענו באונייה מפוארת ומרווחת. כשהגענו לנמל חיפה הסיעו אותנו בחושך במשאית מקרטעת למעברה. כשהתעוררנו בבוקר היינו בשוק ממראה הצריפים בתוך ים של חולות. הציוד בצריף היה עלוב ומינימלי. בהתחלה היו להוריי קשיי קליטה. שליטתם המועטה בעברית עוד ממרוקו הקלה עליהם במידה מסוימת את ההתמודדות עם החיים החדשים בארץ. המעברה הייתה קטנה ומוקפת בתושבים ותיקים מארצות שונות שקיבלו אותנו בסבר פנים יפות וסייעו לנו להיקלט מהר.

מאז ומתמיד אהבתי ללמד, לכן היה לי ברור שאמשיך ללמוד באוניברסיטה להוראה. בתום לימודי התואר הראשון התחלתי לעבוד כמורה ומחנכת בכפרי נוער. העבודה עם נוער מתקשה מבתים חלשים הייתה אתגר עצום עבורי. אהבתי את עבודתי בכפרי נוער שם תחושת השליחות והסיפוק מהעבודה מילאו אותי כל הזמן. המשכתי ללמוד לתואר שני ולהשתתף בהשתלמויות על מנת להתמחות בעבודה עם תלמידים חלשים ומתקשים. לפני הפרישה עסקתי יותר בהדרכת מורים: מורי מב"ר, מלב"ם, טיפוח הקריאה והחשיבה ותוכנית אל"ה. העבודה עם המורים בכיתות אלה הייתה מאוד מאתגרת ומעניינת.

נישאתי צעירה לאבי, כיום גימלאי של צה"ל. במשך השנים נולדו לי שלושה ילדים: הגדול קובי בן 41 איש קבע, קצין בגבעתי, עדי אחותו התאומה, אימא של מאיה, עובדת במערכות מידע ושלומי בן ה-39 מהנדס מערכות מידע. לקובי שני ילדים: גפן ונדב. לעדי שלוש בנות: מאיה, יובל ועמית. לשלומי נולדו שני ילדים: דן ואריאל. כולם לשמחתי הרבה מתגוררים בארץ ופטריוטים גדולים ועל כך אני גאה מאוד.

היציאה לגמלאות הייתה עבורי תחילתה של תקופה חדשה שדרשה ממני הסתגלות לאורח חיים שונה מזה שהייתי מורגלת לו. משגרת חיים לחוצה וקצב חיים מהיר הייתי צריכה ללמוד להסתדר עם הרבה זמן פנוי ולגבש לעצמי זהות חדשה על מנת להסתגל לשינויים שמזמנת הפרישה לגמלאות. למזלי, למדתי מהר להנות מדברים שתמיד חלמתי לעשות ונמנעתי מהם בגלל חוסר זמן. למדתי להנות מספורט, מקריאת ספרים, צפייה בהצגות, בילוי עם חברים ועם שבעת הנכדים.

הזוית האישית

מאיה: נהניתי לשאול שאלות ועוד יותר לשמוע את התשובות שסבתי ענתה לי. היה לי מאוד מעניין לשמוע על החינוך במרוקו והעלייה לארץ. למדתי המון דברים חדשים על סבתא שלא ידעתי אותם לפני כן. העבודה עם סבתא שלי קירבה בינינו ואני מרגישה שאני יודעת כעת יותר מידע וסיפורים על ילדותה.

סבתא כרמלה: אין לי ספק שתכנית זו, אשר התמקדה בקשר הבין דורי ביני למאיה, תרמה רבות לשתינו בהבנת עולמה וסביבתה של כל אחת מאיתנו. מאיה נחשפה למידע רב ומרתק על חיי הקהילה במרוקו, על קשיי העלייה לארץ ועל חיי משפחתי שם וכאן בארץ כ"עולים חדשים במעברה". במהלך העבודה התחדדו פערי הדורות: הפערים באו לידי ביטוי בתחומים שונים, אך בלטו במיוחד השינויים הטכנולוגים שהם מציאות המתבקשת היום להישרדות בסביבה טכנולוגית מדעית המשתנה ללא הרף.