מאגר סיפורי מורשת

שמי בלה חולנדובסקי, נולדתי בשנת 1951 ברוסיה, אבא שלי היה מהנדס בניין ואימא הייתה עורכת דין. הייתה לי גם אחות. למדתי באוניברסיטה כימיה אורגנית. בשביל יהודים ברוסיה, היה חשוב ללמוד טוב בשביל לקבל מקום עבודה טוב. בעיר לנינגראד יש הרבה מוזיאונים, תערוכות ומקומות עם ארכיטקטורה מאוחדת ואהבנו לבקר בהם.

היו לי הרבה חברים באוניברסיטה  ועדיין אני בקשר איתם, החברה הכי טובה שלי גם גרה בישראל. אהבתי לקרוא ספרים ולראות תיאטרון, הרבה למדתי בחוג תיאטרון בובות. אחרי האוניברסיטה קיבלתי עבודה מעוניינת במעבדה כימית.

הכרתי את בעלי באוניברסיטה. למדנו ביחד ארבע שנים והייתה בינינו אהבה גדולה, התחתנו ונולדו לנו בת ובן. גרנו בדירה משותפת עם ארבע משפחות.

היו לנו גם אושר ושמחה, וגם בעיות כמו אצל כולם. השמחה הגדולה בשנת 1989, אז יכולנו לקנות את הדירה שלנו. עשינו ארוחה גדולה בדירה החדשה והזמנו את כל המשפחה וכל הקרובים, קיבלנו הרבה ברכות ומתנות.

בשנת 1991 קיבלנו החלטה קשה לעלות לארץ ישראל. רצינו לגור ביחד עם כל היהודים בארץ ישראל. בתקופה הראשונה היה לנו ממש קשה בלי עבודה ובלי השפה העברית. למרות שלא הייתה לנו עבודה במקצוע, הסתדרנו בחיים והתקדמנו. הבת שלנו למדה באוניברסיטת העברית ועכשיו היא עובדת בהדסה עין כרם, לבן שלנו יש עבודה טובה. פה בארץ נולדו לנו ארבע נכדים, הנכד הכי גדול בן 23.

אני ובעלי בפנסיה עכשיו, אנחנו חיים במעלה אדומים, יש לנו הרבה חברים וחברות ואנחנו מטיילים ביחד, יש לנו מנוי בבריכה ואנחנו הולכים לחוגים עבור מועדון גיל הזהב. אנחנו שמחים שאנחנו בארץ ישראל עם הילדים שלנו והנכדים.

כל המשפחה גרה במעלה אדומים ואנחנו יכולים לעזור אחד לשני תמיד.

הזוית האישית

לירן הנכד המתעד: סבתא ואני חווינו עבודה מאתגרת, שמחתי להכיר אותה לעומק ולתעד את סיפורה במאגר המורשת.