מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי אתי אמסטר, נולדה בשנת 1949 בתל אביב, שנה לאחר קום המדינה.

סבתא סיפרה לי שהרבה פליטים הגיעו מאירופה, וגם מצפון אפריקה, לאחר השואה.

בילדותה, היא גרה בקריית ביאליק, ולמדה בבית ספר יסודי בקריית ביאליק. היא אהבה מאוד ללמוד אנגלית, והיא זוכרת את המורה שלה בכיתה ז'-ח' שנתנה לה השראה להיות מורה. סבתא גם מספרת על הוריה שנולדו במצריים והיו אנשים מאוד חמים, דאגו שסבתא שלי תצליח בחיים, היו אנשים משכילים, והיו להם עמדות בכירות בעבודה שלהם.

בחייה, סבתא שלי עברה פעמיים לקנדה. פעם אחת בגיל בגיל ארבע עשרה, ושהתה שם עד גיל שמונה עשרה, ובפעם השנייה בגיל עשרים והפעם גרה שם כעשר שנים עד היותה בת שלושים.

סבתא הכירה את סבא שלי, כשהייתה בת שש עשרה, וסבא היה בן שבע עשרה וחצי. הם התחתנו במלון הר הכרמל. באותה תקופה החתונות היו מפוארות ומצולמות בשחור לבן.

סבא וסבתא שלי גרו במונטריאול בקנדה, מונטריאול היא העיר השנייה בגודלה בקנדה, אחרי טורונטו ואחת המטרופולין הגדולות בצפון אמריקה. העיר מונה כ-2 מיליון תושבים ובאזור המטרופולין של מונטריאול מתגוררים כ-4 מיליון תושבים. היא העיר הגדולה בפרובינציית קוויבק, והעיר דוברת הצרפתית השנייה בגודלה בעולם, אחרי פריז. ויקיפדיה. הם אהבו מאוד אחד את השניה, וזו הייתה תקופה שהם גם למדו וגם עבדו. סבתא שלי למדה הוראה, ועסקה בהוראה, במשך ארבעים שנה. היא לימדה אנגלית והשקיעה המון בעבודה, כדי שהתלמידים שלה יצליחו.

כיום סבתא שלי מאוד אוהבת לצייר ולפסל, וממשיכה ללמד. היא מתנדבת ומלמדת ילדים שזקוקים לעזרה באנגלית. סבתא שלי מאוד אוהבת את המשפחה, ובשבילה ארוחות משפחתיות זה גיבוש של המשפחה, ויצירת קשר בין האחים.

הזווית האישית

ליהיא: לי ולסבתא שלי היה מאוד כיף לשבת ביחד, ולתעד את הסיפור שלה. אנחנו מאחלות אחת לשנייה רק דברים טובים.