מאגר סיפורי מורשת

שמי אירית ברוידה ואני הסבתא של יואב ברוידה.

נולדתי בשנת 1950 בתל אביב רחוב קלונימוס, בדירה של שני חדרים עם עוד שני אחים. יחד היינו חמישה נפשות בדירה. כפי שנאמר, הדירה לא הייתה גדולה, לכן ישנו שלושה ילדים בחדר אחד, ההורים ישנו בסלון. הם היו פותחים מיטה שזאת הייתה הספה בסלון וזה היה חדר השינה שלהם שהיה נפתח רק בלילה אחרי שאחרון האורחים היה הולך.

ילדותי הייתה מאוד מאוד מאושרת, לא היו הרבה ילדים בתל אביב על כן רוב הילדים היו בעצם מאותה סביבה.  למדתי בבית ספר הר נבו מכיתה א' עד כיתה ח', היינו 40 ילדים בכיתה, כולם היו חברים כי גדלנו מגיל שש ועד גיל ארבע עשרה ביחד. לכולם הייתה כמעט אותה דירה צנועה, האמהות בדרך כלל היו עקרות בית והאבות יצאו לפרנס את המשפחה ולכן היה לנו כיף חיים כל הזמן להיות יחד.

אבא שלי, ביטו, היה מנהל בחברת תנובה. כשהיינו חוזרים מבית הספר, כמובן ברגל, והולכים בדרכי כורכר, כי אז כמעט לא היו כבישים בתל אביב. הייתי מגיעה הביתה שמה בצד את הילקוט, אוכלת משהו קטן ויוצאת החוצה לאופניים, למשחקים, לחברים. כך זה היה יום יום. יחד עם החברים היינו משוטטים בחוצות תל אביב, אף אחד לא דאג לנו, לא היו מכוניות כמעט. היה מעט חשש שהשארנו את הבתים בתל-אביב פתוחים, תנועה לא הייתה, היה קצת, אולי מפחיד, כי רוב הפועלים היו ערבים, אבל הם היו ערבים טובים לא פחדנו מהם.

המשחקים ששיחקנו היו בדרך כלל מחניים, גוגואים – היו אלה החרצנים של המישמיש, גולות – אני הייתי אשפית במשחקי גולות ועד היום עוד יש לי גולות של אז. אולר היה משחק שהיינו משחקים בחורף. משחקים איתו בחול  וגם על שפת הים, שהיה לא רחוק מביתנו והיה גם הוא מקום לבילוי. היו גם משחקי של פעם: חמש אבנים, היינו אוספים בולים והיינו אוספים קרטונים של סיגריות, לפי השם שלנו היינו מכינים פצצות מנייר וזורקים על אנשים – אלה היו המשחקים שלנו. היינו הולכים אחר הצהריים, מכל השכונה, רוב הילדים יחד עם האמהות לים. היינו מביאים את האוכל, יושבים בים, היינו מבסוטים מהחיים. אף אחד לא רצה יותר מזה, גם לא ידענו שאפשר יותר מזה. לכל אחד מאיתנו היה בגד ים, כמעט אותו הדבר. ההורים הלכו עם אותו חלוק, כמעט זהה אחת לשנייה. לא ידענו מי עני? מי עשיר? מי אשכנזי? מי מזרחי? – כולם היו אותו הדבר מאושרים שמחים, אמיתיים. אלה היו ימי הילדות בהם למדתי בבית הספר שנקרא הר נבו, שעד היום הוא קיים וכמובן ששיפצו אותו.

חשוב לציין שאני ילידת הארץ דור שלישי בארץ. אימא שלי נולדה במקווה ישראל וגם אימא שלה, שזו סבתי, גם היא נולדה במקווה ישראל, שם היה בית ספר חקלאי ושם אבא שלי ואימא שלי הכירו. מהצד של אמי, זה אומר שאני דור שלישי בארץ ואתה כבר דור חמישי בארץ.

כפי שסיפרתי, שמי אירית, לסבתי קראו שושנה. אבא שלי רצה לתת לי שם של פרח בגלל אמי, הוא רצה לקרוא לי בשם קצת יותר מודרני, אז הוריי קראו לי אירית על שמו של הפרח "אירית", ובכיתה שלי היו שלוש ילדות בשם זהה.

אחרי שסיימתי את לימודיי בבית הספר הר נבו, שזה היה בית ספר יסודי בו למדתי מכתה א' עד ח'. הלכתי ללמוד ארבע שנים בבית הספר החקלאי בכפר הירוק ושם העברתי ארבע שנים בפנימייה נפלאה, עם חיי חברה נהדרים, עם לימודים טובים, עם בגרות נהדרת שהוצאתי.

השירות הצבאי

עם סיום לימודיי בפנימיית הכפר הירוק התגייסתי לצבא, זה היה בשנת 1968. שירתי בבאר-שבע, בהתחלה בתור חיילת ואחרי חצי שנה, הלכתי לקורס קצינות. ברגע שהייתי קצינה בצה"ל סידרו לי תפקיד ברפידים, מה שהיום נקרא במצריים – שם שרתתית תחת פיקודו של סבא ישראל, הוא היה המפקד שלי. הייתי אחראית על כל נושא הטיסות של החיילים. מאחר והדרך הייתה כל כך ארוכה הייתה אפשרות לטוס לבסיסים האלה ולחזור בטיסות. אני הייתי אחראית על הטיסות האלה. ב

שנת 1969 הייתה מלחמת ההתשה. מלחמת ההתשה היא מלחמה שקדמה למלחמת יום כיפור. אני וסבא שרתנו שם באזור שנה. היינו סבא ואני במצריים על גדות הגבול עם מצרים. היו שם המון אנשי מילואים, שבאו וסידרו שם את הגדות את המעוזים, כדי שאם חלילה תפרוץ מלחמה יוכלו להגן על החיילים. בסופו של דבר, פרצה מלחמת ההתשה בשנת 1969 והיו שם המון המון הרוגים. הייתה תנועה רבה בהטסת חיילים במטוסים שלנו. תאר לך, זו הייתה תקופה מאוד לא פשוטה לחיילת צעירה כמוני.

בשנת 1972 סבא ואני התחתנו, ועזבתי את סיני, עברתי לשרת בתל השומר. המשכתי לשרת בצבא קבע כ – 14 שנים. סיימתי כשהייתי קצינה בדרגת רב סרן, אז כבר עשיתי תפקיד יותר בכיר, כמעט קיבלתי את דרגת סגן אלוף, אבל אבא שלך החמוד, נולד ואחרי זה רוני, ואז  כבר לא חשבתי לחזור חזרה לצבא הקבע והשתחררתי מהצבא. כך התחילה בעצם תקופת החיים האזרחיים שלי, לפרנסת המשפחה, גידול הילדים. בסך הכל אין לי תלונות על כלום. כל תקופה והיופי שלה.

 בתקופת שירותי בצבא

הזוית האישית

יואב: בתכנית הקשר הרב דורי מאוד נהניתי, גיליתי והכרתי הרבה פרטים שלא ידעתי על סבתי, היה לי כיף וזה חיבר בנינו. אני מאחל לסבתי שתזכה לעוד הרבה שנים שנעשה כיף ביחד.

סבתי אירית: חוויותיי מתוכנית הקשר הרב דורי ומהעבודה ביחד היא מאוד חיובית, אהבתי לספר לנכדי על ילדותי ומאוד נהניתי מזמן האיכות אתו. אני מאחלת לו הצלחה בחיים.