מאגר סיפורי מורשת

שמי דיאנה לטוצ'י, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי אידה, במסגרתה אנו מתעדות סיפור מן החיים של סבתא ומעלות אותו אל מאגר המורשת.

סבתא שלי נולדה בגאורגיה בעיר טביליסי וגדלה שם. היא גדלה בשכונה במרכז העיר בבית שהיו בו שתי קומות, אחת מהן למשפחה שלה ואחת לבני דודיה. לסבתא שלי (אידה) קראו כך על שם סבתא שלה אידס.

בילדותה לרוב סבתא שלי שיחקה במשחקים שבנים שיחקו בהם באותה תקופה, מכיוון שהייתה בת יחידה בין אחיה ובני דודיה. את המשחקים הללו ילדים בגילה הכינו לרוב מדברים שיש בבית ולא קנו בחנות, בגלל שסבתא גדלה בתקופה של מלחמת העולם השנייה והתקופה שאחריה, ולא הייתה כל כך אפשרות לקנות, בטח שלא כמו כיום. הם היו מכינים לעצמם כצעצועים מחומרים כמו כדורים קטנים, פיסות בד, גומיות וכו'.

משפחתה של סבתי הגיע לגאורגיה מאוקראינה לפני שסבתא שלי נולדה. המשפחה עברה מאוקראינה לגאורגיה בגלל שהתחילה אנטישמיות – רצח של יהודים – באוקראינה ופיגועים בשכונות יהודיות. לכן משפחתה החליטה לעזוב לגאורגיה ושם נולדה סבתא שלי. סבתא שלי מספרת שמשפחתה מאוד אהבה את גאורגיה, כי הרגישה שאין שום אנטישמיות והתייחסו ליהודים כאזרחים רגילים לעומת התחושות שלהם מאוקראינה כשגרו שם באותה תקופה.

ההורים והאח

להוריה של סבתי קראו רוזה ויעקב ולאח שלה קראו לובה. אימא של סבתא שלי עבדה כרואת חשבון. סבתא מספרת על אימא שלה שהיא הייתה אישה מאוד חרוצה ועבדה קשה מאוד בשביל להרוויח כסף כדי לגדל את סבתא שלי ואחיה. אבא שלה יעקב נפטר כשהייתה בערך בת שנתיים בעקבות זה שלחם במלחמת העולם השנייה, כך שלא זכתה להכיר אותו בכלל.

סבתא מאוד אוהבת ומעריכה את אחיה ותמיד סיפרה לי סיפורים עליו. היא סיפרה לי שמכיוון שגדלו בלי אבא, אחיה גידל אותה. היא מספרת שלימד אותה לאהוב לקרוא ספרים, לקח אותה לתיאטרון והצגות ותמיד התעניין ורצה לדעת מה סבתא מרגישה, וזה משהו שהייתה זקוקה לו מאוד כשהייתה ילדה ונערה, כי לא היה אף אחד חוץ ממנו שהיה איתה, מכיוון שאימא שלה עבדה מהבוקר עד מאוחר בערב בשביל לפרנס את משפחתם בתקופת המלחמה ולא היה לה כמעט זמן בשביל ילדיה, בגלל שעבדה כל כך קשה.

אהבה ובניית משפחה

סבתא אידה וסבא אנטולי הכירו אחד את השני במקום עבודתם באותה תקופה. הם הכירו, התאהבו והחליטו להתחתן. נולדה להם בת (דודה שלי) והם החליטו לקרוא לה יאנה. כעבור שלוש שנים נולד להם בן (אבא שלי), הם החליטו לקרוא לו מיכאל. אידה ואנטולי מאוד אהבו את ילדיהם וגידלו אותם בבית עם משפחתו של סבא שלי ליד הטבע באהבה רבה. הם נהגו ללכת ליער, לטייל שם ביחד, ולקטוף פירות יער.

כיום יאנה (דודה שלי) עובדת בתחום האמנות, היא מייצרת בובות לתיאטרונים בעיצובה, מציירת והיא מאוד מוכשרת. מיכאל (אבא שלי) עובד ככימאי בסניף בארץ של חברה מחו"ל.

עלייה לישראל

לפני כלמעלה מעשרים שנים סבתא שלי ואימא שלה עלו לארץ. הן הגיעו ישר לנתניה, מכיוון שאח של סבתי המליץ להן לעבור למרכז הארץ. סבתא שלי ואימא שלה הגיעו רק שתיהן, מכיוון שאבא שלי נשאר ללמוד ברוסיה את התואר השלישי שלו ודודה שלי עדיין גרה ברוסיה באותה תקופה.

הזוית האישית

דיאנה הנכדה המתעדת: מאוד נהניתי לעשות את תכנית הקשר הרב דורי ביחד עם סבתא שלי ואני מקווה שמי שיקרא את הסיפור גם יהנה.