מאגר סיפורי מורשת

סיפור חייה של סבתא לידיה 

ילדותה

סבתא לידיה מזרחי לבית משפחת שמש, עלתה לארץ מעיראק עם משפחתה. כשהם הגיעו לארץ העבירו אותם ליישוב קטן בצפון ובו שהתה במחנות העולים. לאחר זמן מה העבירו אותם לצריף בתל אביבב, ליד המקום בו נמצאת אוניברסיטת תל אביב, במהלך השנים הצריף נהרס ונבנה בניין במקום.

בהיותה ילדה לידיה אהבה לגדל ירק ולגדל חיות כגון תרנגולים, חתולים וכו'. בנוסף היה לה אח אחד (זיכרונו לברכה) שנפטר בגיל צעיר בשל מחלה ואחות, תבדל לחיים ארוכים, שכיום גרה בתל אביב.

המקומים אמרו להם שאסור שהם ידברו בעיראקית משום שבארץ ישראל מדברים עברית, אז כאשר הייתה בבית ספר הייתה חוזרת לביתה ומלמדת את הוריה איך לדבר בעברית יחד עם אחיותיה.

סבתא מספרת כי הייתה צריכה ללכת כל בוקר לבית הספר שלה במשך הרבה זמן, הדרך הייתה ארוכה. בימים חורפיים הם היו הולכים עם מגפיים מגומי, בגלל השלוליות. בבית הספר היה להם מסדר בוקר ובו הקריאו סיפור או שיר והמנהל היה נואם בשביל ללמד דרך ארץ. ולאחר מכן עברה המשפחה לגור ברמת גן.

נובמבר 1973 – מלחמת יום כיפור

כאשר התחילה מלחמת יום הכיפורים סבתי וסבי גרו באילת. סבי – בנה גשרים בגבול מצריים ובנתיים סבתי טיפלה בבנה, באבא שלי, שהיה בן שנה בלבד.

היא מתארת את התקופה ומספרת, שהיה אסור להם לפתוח את החלונות בשום פנים ואופן. הם כיסו את החלונות עם בדים או בריסטולים שחורים, כך שלא יראו מבחוץ את האור בבית. באחד הימים התפוצץ הצינור בבית וכל הדירה הוצפה. סבתי שלא ידעה מה לעשות פתחה את החלונות, כדיי להוציא את המים וכל דיירי הבניין לא הבינו מה קרה, כי זה מסכן את כולם. היא סיפרה להם על מה שקרה וכולם נרתמו לעזרה, אך זה לא הספיק. סבתי לא ידעה מה לעשות, אז חברתה אמרה לה ללכת בחזרה לבית הוריה ברמת גן (גם הוריו של סבי גרו שם) וכך היה.

היא  עברה לרמת גן לבית הוריה, שהתה שם במשך זמן מסויים. בנתיים סבי היה בחזית, במילואים ובזמן שסבי חזר לביקור, הוא הגיע לבית הוריו מבלי לדעת שאישתו – סבתי גם נמצאת ברמת גן אצל הוריה.

כשסבי הגיע לבית של הוריו, הם אמרו לו שיש לו ילד יפה, סבי לא הבין איך הם ראו אותו? והוריו סיפרו לו שאישתו נמצאת גם היא פה ברמת גן בבית של הוריה ובכך הם מצאו אחד את השני. והתאחדו למשפחה שוב.

הזוית האישית

תמר: היה כיף לחקור ולגלות דברים שלא ידעתי קודם לכן ועכשיו אני מכירה את משפחתי בצורה יותר טובה.