מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני לאה שמואלי (עוקשי לשעבר) ואני סבתו של אריאל סבג. נולדתי בתאריך 24/11/1955, ט' בכסלו ה'תשט"ז, בעיר רחובות, אך גדלתי במושבה גן יבנה.

שמות הוריי היו עזיז ובת שבע שמואלי, שניהם עלו מעיראק, וכשהגיעו ארצה, שינו והעלו את גילם של הוריי לגיל 18 בשביל שיתחילו לעבוד ולהרוויח כסף.

בתקופת הילדות של הוריי, קרו המון פרעות בעיראק נגד יהודים. סבא שלי נשדד ונרצח בחנות המסחר שלו כתוצאה מאנטישמיות כלפי יהודים.

בית ילדותי היה בית פרטי קטן. היה בו חדר שינה משותף שבו אני, הוריי ואחיי ישנו ביחד (ושם גם למעשה קרו כל הלידות שלנו).

כאשר היינו רוצים לבשל, היינו מבשלים על פתילייה ומתקלחים במקלחת קטנה. אימי הייתה מכבסת כביסה במחסן קטן בידיה. אני, יחד עם אחי ואחיותיי, היינו משחקים בחצר, ומכיוון שלא היו לנו הרבה משחקים, היינו משתמשים בדמיון שלנו, לדוגמה: מקל היה בשבילנו בובה.

גרנו בשכונה בה שכנינו היו מעורבים מבחינה עדתית, צנועה וקטנה עם בתים קטנים. לא היה בקרבת המושבה ים, והיינו חולמים לראות את הים, מכיוון שלא הייתה לנו אפשרות להגיע לשם. רוב האנשים היו יהודים ודתיים, אז היה אפשר לראות הרבה אנשים בבית הכנסת מתפללים או נפגשים בסביבת בית הכנסת.

שמות אחיי הם: ציפי, דינה (ז"ל) ומאיר (ז"ל). לצערי שניהם כבר לא בחיים. אחי מאיר נהרג בשנת 1994 בתאונת מטוס, ואחותי דינה נפטרה מהקורונה לפני כשלוש שנים.

אבי עסק בשירות צבאי אזרחי ואימי עסקה בעיקר בעזרה לאנשים. למשל, היא הייתה מכינה למכולת גבינה ומביאה להם ביצים וירקות וגם תופרת לאנשים בגדים.

מבחינת לבוש, הוריי לא לבשו דברים מיוחדים, אלא דברים שאימי הייתה תופרת.

בשבתות היינו אוכלים מאכלים אשר קשורים לעדתנו; קובות, חמין ועוד. ביום-יום היינו אוכלים מרקים, בעיקר מכיוון שלא היה לנו שפע והיינו קונים בשר בשביל שבת. לאמי הייתה יצירתיות והיא הייתה מצליחה להכין לנו לפעמים מאכלים מאפס.

רוב האנשים היו נפגשים בבית הכנסת, ברחובות, בקולנוע (שעד לא מזמן נהרס) ומכיוון שהבתים של האנשים היו פתוחים, דיירי השכונה היו בעיקר אצל שכניהם.

את קניותינו היינו עושים במכולת בעיקר, כי לא היה אז סופרמרקטים. לפעמים היינו רואים מישהו ברחובות מסתובב עם מקרר קטן אשר היה מוכר ממנו קרח. היינו קונים בעיקר רק כיכר לחם שחור וגבינות, מכיוון שאת רוב הדברים הכנו בבית.

למדתי בבית הספר הדתי-ממלכתי "סיני", אשר היה בית הספר היחיד שהתאים למסורת של משפחתי. עקב חוויות שונות שעברתי, החלטתי לעבור לתיכון "כנות" החילוני בו הייתה פנימייה. למדתי במגמת הנהלת חשבונות ועברתי במקביל קורס ספרות. את לימודיי סיימתי אומנם עם תעודת מקצוע, אך לא המשכתי להסבת מקצוע.

בתקופה זו, הייתי בעיקר מבלה בקולנוע השכונתי ובמועדון שאירגן מסיבות לתושבי המושבה.

תקופת השירות הצבאי שלי הייתה קצרה. גויסתי בבסיס תל השומר וסופחתי לטירונות כלל צה"לית בבה"ד 12 אך לאחר זמן מה, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך את הטירונות ופעלתי על מנת להשתחרר. לאחר כמה חודשים, משטרה צבאית הגיעו לביתי לחפש אותי ומצאו אותי בחדרי. שלחו אותי לארבעים ימים בכלא. לאחר ימים אלה, שוחררתי מהצבא לרגל חתונתי.

בעלי אלי עוקשי (ז"ל) שירת בחיל החימוש בבסיס "חצור" הנמצא ליד עיירתי. במהלך שירותו, שירת כנהג והיה אוכל מדי פעם בדוכן הפלאפל שנמצא מול ביתי. כשהייתי יושבת בדוכן הפלאפל לאכול, הייתי מדברת איתו ומכירה אותו. לאחר תקופה, התחלנו לצאת. כשהתגייסתי לצבא, קשרנו נותק לתקופה.

כשהתחבאתי מהצבא בניסיון לערוק, הייתי נפגשת עם אלי בדיסקוטק והתחלנו "להחיות" את הקשר בינינו. לבסוף, אלי הציע לי נישואים כאשר הוא השתחרר מהצבא ובכך, השתחררתי מהצבא גם אני.

הולדתי את ילדתי קרן בתאריך 14/6/1976 ואת ילדי גיא בתאריך 8/2/1978 תחת שם המשפחה עוקשי ולא שמואלי.

כיום, משפחתי נפגשת בעיקר באירועים כמו ימי הולדת, חתונות ועוד.

בעלי אלי אינו חי ונפטר מהתקף לב בערב ל"ג בעומר בשנת 2019.

כשהייתי צעירה, לא הספקתי לעבוד מכיוון שבגיל 19 כבר התחתנתי וילדתי את ילדיי. אך עכשיו אני עובדת בדיור המוגן "בית בכפר" הנמצא בגדרה, לאחר שעברתי קורס מטפלות בו למדתי לטפל באנשים בגיל השלישי.

לצערי כיום אימי במצב בריאותי קשה בו היא מונשמת, אך אני עדיין מקפידה כל יום לבקר אותה ולראות מה שלומה.

הזוית האישית

אריאל: בשבילי, התהליך התוכנית הקשר הרב-דורי עם סבתא והתיעוד היה מאוד מיוחד. זכיתי להכיר את העבר של סבתי ולמדתי הרבה דברים עליה. תודה סבתא.