מאגר סיפורי מורשת

אימא, יוליה, נולדה  בשנת 1988, באנדיז'ן שבאוזבקיסטן, ועלתה לארץ בשנת 1990 כשהייתה בת שנתיים.

באותה שנה פרצה מלחמת המפרץ. אימא מספרת שאבא שלה היה צריך לקחת דבק סלוטייפ ולהדביק על החלון ובנוסף לדחוף את הארון אל החלון שלא יפגעו בהם זכוכיות.

בנוסף, אימא מספרת שהייתה לה ילדות טובה וכיפית ורצתה לחזור לילדות. אימא נולדה למשפחה מסורתית שבה היה מנהג שכשאבא או סבא מגיעים צריך לקום, להוריד את הראש ולנשק להם את היד מתוך כבוד אליהם.

לעדה הבוכרית, יש מאכלים רבים אותם הכינו בבית של אימא, מאכלים כמו – אושפלאו, בחש, מנטור, פלפל ממולא, כרוב ממולא, מרק ביצים (מאכל שאוכלים בפסח), קורוחן ושותים רק תה ירוק. אימא כל חייה אהבה מאוד את החג פורים וחג פסח, בפורים כי היו מתחפשים ובפסח כי היא אהבה מאוד לאכול מצה עם שוקולד ומרק ביצים.

בילדותה, אימא אהבה להיות בחוץ עם חברים ולשחק בהמון משחקים, פאזל, גומי, חמש אבנים, קלאס, צוללות, משחק הכיסאות, חבל, ולכן היא גם לימדה אותנו לשחק את המשחקים האלה.

אימא גם סיפרה שהיא גרה בתל-אביב בשכונת שפירא ולאחר מכן הם עברו לשדרות. היא עברה המון בתי ספר בילדותה, בשדרות היא למדה בבית ספר שנקרא "עץ החיים" מכיתות א-ג ולאחר מכן עברה לעיר נתיבות ולמדה בבית ספר "נתיבי נועם" מכיתות ד-ו (היום "נועם אליהו"). בחטיבה עברה לבית הספר "אפיקים" בעיר אופקים, ובתיכון עברה לעיר אשקלון ולמדה בבית ספר " אמית אשקלון". אימא זוכרת מבית הספר טיולים שהיו לאילת, טבריה, ים המלח. למשלחת לפולין אימא לא יכלה לטוס, בגלל שפחדה לטוס.

כשאימא הייתה בת 14 היא הכירה את אבא שלי באחד האירועים וחשבה שהוא יהיה בעלה. אחרי כמה שנים הם התחתנו בתאריך 31.5.2009 הם הביאו שלושה ילדים, אני הראשונה, נולדתי בתאריך 2.9.2009, והחליטו לקרוא לי אליאן, כי אימא שלי הייתה בסיכון כי היה לה חוסר מים בגוף והפרוש של השם הוא: "אלי אתן לי נהר" הכוונה שה' אתן לאימא שלי מים, ואבא שלי קרא לי כך, מפני שאהב את הבושם הזה. אימא ואבא הביאו לי עוד שני אחים, הודיה ונהוראי. בשנת 2014 אימא ואבא החליטו להתגרש ואחרי שלוש שנים אימא הכירה מישהו אחר ונולדו לי עוד שני אחים דביר וניתאי. אני מאוד אוהבת את כל האחים שלי.

הזוית האישית

אליאן יוסופוב: רציתי לאחל לאימא שלי שיהיה לה בריאות, המון אושר ופרנסה ולהגיד שאני מאוד אוהבת אותה.