סיפור חייה של יהודית שוק
ילדותה סבתא שלי
סבתא שלי גרה בכפר יחזקאל בעמק יזרעאל. היא אהבה טיולים ולראות טבע. בית הספר שלה היה בקיבוץ גבע והיא שיחקה עם הילדים בתופסת, מחבואים וקפיצה בחבל. היא אהבה לאכול לחם עם מרגרינה וסוכר. לחברים שלה קראו יעל, מימי, נטע ועירית. אחרי הלימודים סבתא שלי הכינה שעורים ושיחקה, היא אהבה לעזור במשק ובלולים.
הבגרות של סבתא
סבתא עברה לגור עם ההורים ושתי אחיותיה בנתניה ולמדה בתיכון במגמה ספרותית. אחר כך היא התגייסה לחיל רגלים ושירתה כמדריכת גדנ"ע, שם היא לימדה את הנוער איך לירות ברובה, תרגילי סדר והכרת ארץ ישראל. סבתא עבדה כמנהלת חשבונות במפעל פלדה בשם "אורדן" ואחר כך בלשכת עבודה, שם פגשה את אבא של סבא, שהכיר לה את סבא והם התחתנו.
המשפחה של סבתא שלי
לאימא של סבתא שלי קוראים חיה ולאבא של סבתא שלי קוראים אלברט. אלברט נולד בגרמניה, הוא נכלא בגרמניה למשך שלושה חודשים בעקבות פרסום נגד היטלר. אחותו עברה אתו כשהשתחרר להולנד ומשם עלה לארץ בשנת 1933 במסגרת תנועת השומר הצעיר. חיה נולדה בפולין ועלתה לארץ בשנת 1936 במסגרת תנועת נוער, כל משפחתה נספתה בשואה.
הזוית האישית
עידו: היה לי כיף, נהניתי ללמוד קצת על סבתא שלי דברים שלא ידעתי עליה.
מילון
אנטישמיותאַנְטִישֵׁמִיּוּת היא המונח המודרני לתיאור תופעה חברתית שלפני המאה ה-19 נודעה בשם שנאת יהודים. למרות הפירוש המילולי של המונח, "נגד השֵמִיִים", אשר עמם נמנים בין היתר היהודים והערבים (על שמו של שם בן נח, על פי ההיסטוריוגרפיה המקראית), המושג אנטישמיות משמעותו שנאת יהודים בלבד, והוא מעולם לא שימש לציון שנאה כלפי עמים שמיים אחרים. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”ואהבת לרעך כמוך - אהוב את חבריך כפי שאתה אוהב את עצמך “