מאגר סיפורי מורשת

שמי ברכה אנגל ואני סבתא של יהב אנגל. נולדתי בשנת 1947 בעיר הנמל עדן שבתימן. אין לי תאריך לידה מדויק מכיוון שכשעלינו לארץ מעדן, עלינו במהירות ללא מסמכים. תאריך הלידה בו אני חוגגת יום הולדת הוא 15/8. תאריך הלידה העברי שלי הוא בשבת נחמו שזוהי השבת שלאחר ט' באב. אמי ילדה אותי אחרי הסעודה השלישית בשבת נחמו בזמן ברכת המזון ומכאן שמי – ברכה.

נולדתי אחות שלישית מבין עשרה אחים. אנחנו שלוש אחיות שנולדנו בתימן בעיר הנמל עדן, שאר אחיותיי ואחיי נולדו בארץ ישראל. שם משפחתי עבר מספר גלגולים. נולדתי למשפחת אחמר, כשעלינו לארץ היינו צריכים שם משפחה עברי. מכיוון שאחמר בערבית זה אדמה, שינו הורי את שם המשפחה לאדמוני. לאחר שסבא שלי מצד אבא ששמו משה נפטר, רצו ילדיו להנציח את שמו ולכן שינו את שם המשפחה לבן משה. לאחר נישואי לסבא רחמים קבלתי את שם המשפחה אנגל.

העליה לארץ

עד גיל שנתיים גדלתי עם הוריי ואחיותיי בבניין קומות. אבי עבד כצורף ואמי דאגה לנו ולענייני הבית. בעדן התקיימה קהילה יהודית מפוארת אבל, בשנה בה נולדתי, שנת 1947, החלו פרעות ביהודי עדן. עשרות יהודים נרצחו ונפצעו וזאת הסיבה שקצב עליית היהודים לישראל גבר. גם אנחנו עלינו לארץ ישראל בשנת 1949. הממשלה החליטה על מבצע מהיר של העלאת כל הנשים והילדים לארץ ישראל במטוסים. מבצע זה נקרא "על כנפיי נשרים", הידוע גם בשם "מרבד הקסמים" השם של המבצע לקוח מספר שמות פרק י"ט פסוק ד' "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי". אמי, שתי אחיותיי הגדולות ממני ואני, תינוקת בת שנתיים עלינו כשרק הבגדים שעל גופינו אתנו ללא מסמכים, תעודות ובגדים. אבי גויס לצבא הבריטי בעדן להילחם נגד הערבים והורשה לעלות לארץ רק כעבור שלושה חודשים.

הוריי

הוריי מנחם ודבורה בן משה. אמי דבורה נולדה בתימן בשנת 1927 בת יחידה להוריה מרים ויעקב. בגיל שנה אביה נפטר ממחלת השחפת. מכיוון שאימה עליה "גזרת היתומים" גזרה שבה מלך תימן היה מאסלם את היתומים, הוריי אביה רצו להצילה ולהבריח אותה אבל, הורי אמה לא הרשו לבתם לעזוב. בשנת 1930 כשאמי בת שלוש, היא הוברחה יחד עם סבא וסבתא שלה מצד אביה לעיר הנמל עדן. כעבור שנתיים נפטרה סבתה והיא נשארה עם סבה ששנה לאחר מכן גם נפטר.

בשכונה שבה אמי גרה הייתה אישה בשם מרים שלא היו לה ילדים והיא מאד רצתה לאמץ את אמי. היא גידלה אותה ושימשה לה כאם היא הייתה מוכרת כאישה צדיקה. היא עסקה ברפואה, השתמשה בצמחי מרפא והייתה גם מיילדת. מרים, האמא המאמצת של אמי לימדה אותה את כל סודות הרפואה והעניקה לה חום, אהבה וחינוך טוב. מרים, האמא המאמצת נפטרה לאחר שאמי ואבי התחתנו ונולדו להן שלוש בנות – אחיותיי ואני.

אבי מנחם נולד בעדן בשנת 1924 להוריו משה ולאה והבן השלישי מבין שישה אחים. סבי גדל בבית קטן אך תמיד מלא באנשים שאמו הייתה מארחת ומכינה לכבודם פיתות, ג'חנון ומלאווח. הם התגוררו ברחוב של יהודים וערבים תחת שלטון הבריטים. אבי אהב ללכת לים ולשחק כדוררגל. כשהיה אבי בן 12 החל לעבוד כצורף בבית מלאכה. יום אחד הגיעה ילדה קטנה – אמי, עם אשתו של בעל בית המלאכה ומסתבר שהם התגוררו באותו הבניין. הם התחילו לדבר, התחברו, התאהבו והתחתנו בשנת 1938 כשאבי בן 15 ואמי בת 13.

כארבע שנים הוריי גרו אצל סבא וסבתא שלי מצד אבא בעדן. אבי המשיך לעבוד כצורף ואמי שימשה כעקרת בית ועזרה לחמותה לאפות ולמכור לחמים ופיתות. כשמצבם אפשר להם שכרו דירה קטנה. אמי התחילה לייצר יין בבית וכך הם התפרנסו ופרנסו את משפחתם הקטנה. בשנת 1949 נפתחו שערי עדן, ובמאמץ משותף של ממשלת ישראל והשלטון הבריטי נתנו סוף סוף אישורי עלייה לארץ. בגלל הפרעות העלו קודם את הנשים והילדים ורק לאחר מכן את הגברים.

החיים בארץ

כשעלינו לארץ הורי הופרדו אבי נשאר בעדן ואני, אמי ושתי אחיותיי עלינו לישראל והגענו למחנה העולים עתלית על יד העיר חיפה. גרנו במחנה כחודשיים. התנאים במחנה העולים היו קשים ואני כילדה קטנה הייתי בוכה הרבה. אנשים מהסוכנות אמרו לאמי שאני חולה ושהם רוצים לקחת אותי לבית חולים. אמי שהייתה אישה חכמה לא הסכמה שייקחו אותי כי באותה תקופה שמעו סיפורים על ילדים שהיו לוקחים אותם לבית החולים והם לא היו חוזרים. אמי אמרה להם שאם הילדה חולה שתמות פה אתי. היא הייתה קושרה אותי ואת אחיותיי לרגלי מיטת הברזל וכך שמרה עלינו.

לאחר כחודשיים שבה חיינו במחנה העולים בא דודי, אח של אבי שעלה לישראל מעדן בשנת 1950 ולקח אותנו לביתו בנתניה. לאחר שלושה חודשים מהרגע שאמי, אחיותיי ואני עלינו לארץ, הגיע גם אבי לארץ ישראל והוא בן 25. עברנו לגור בצריף מפח עם שירותים שנמצאים בחוץ במשך עשר שנים. אבל, גרנו באושר כל המשפחה אמא אבא ושלוש בנות. בהמשך המגורים בצריף נולדו לי עוד שלוש אחיות. לאחר מכן הורי קנו מגרש ברחוב פתח תקווה והם החלו לבנות את ביתם לאט לאט, שם גם נולדו שאר אחיותיי ואחיי. בבית זה גרו הוריי עד יום מותם.

גדלתי בבית חם ואוהב לזוג הורים שלמדו וחינכו אותנו לערכים, אהבת הארץ ואהבת האדם. בתחילה כשעלה אבי לארץ החל לעבוד בפרדס ובהמשך עבד בעיריית נתניה במחלקת התברואה. בהמשך עבד אבי בעבודות נוספות כמו, משלוח ירקות לבתים, חצרות של משרדים, סיוד גגות, פתיחת ביובים, כל זאת על מנת להרוויח כסף לגדל את משפחתו בכבוד. אמי לא עבדה בחוץ כי היא גידלה אותנו, בישלה לנו, תפרה לנו בגדים ויחד עם אבי דאגו לכל מחסורנו.

בחצר הבית היינו מגדלים עזים, תרנגולים וירקות שסיפקו לנו מוצרי יסוד להכנת האוכל על ידי אמי. לתקופה הזאת קראו תקופת הצנע בה הממשלה הייתה מחלקת תלושי מזון, אנחנו כמעט ולא השתמשנו בתלושי המזון כיוון שגידלנו הכל בחצר הבית. אני זוכרת ילדות מאושרת עם חברות וחברים שהיו ילדי השכנים. המשחקים ששיחקנו היו: קלאס, שבע אבנים, תופסת, מחניים, חמש אבנים. כשלא שיחקתי הייתי רועה את העיזים בפרדס שהיה מולנו עם החברים מהשכונה. היינו קוטפים עשב עם המגל לתרנגולים, קוצצים את העשבים, קונים תערובת מיוחדת לתרנגולים ומכינים מזה את האוכל ונותנים לתרנגולים. בנוסף, הייתי עומדת בתור כדי לקנות בלוקי קרח ונפט מעגלונים שהיו עוברים בשכונה.

הייתי בגן הילדים, גן יפה, ולמדתי בבית הספר היסודי "תחכמוני" מכיתה א' ועד כיתה ח'. לא המשכתי את לימודיי מכיוון שרציתי ללכת ללמוד להיות אחות מוסמכת אבל, בגלל שהלימודים היו בתנאי פנימייה הוריי לא הסכימו שאעזוב את הבית. כעסתי על הוריי שלא אפשרו לי ללמוד את מקצוע של אחות מוסמכת ולכן לא רציתי להמשיך ללמוד ויצאתי לעבוד בבית המרקחת "תרופה" כחמש שנים עד לנישואיי. בצבא לא שירתי מטעמים דתיים.

איך הכרתי את סבא

בשנת 1964 במקרה הכרתי את בעלי, סבא שלך יהב. בהתחלה נפגשנו ברחוב ואחר כך נפגשנו שוב באירוסין של אחותי שגדולה ממני בשנתיים. במשך שנתיים היינו חברים ובתאריך 6/9/1966 התחתנו. עברנו לגור בבית של סבך וטיפלתי באביו ושני אחיו הצעירים עד שכולם התחתנו ועזבו את הבית.

בשנים הראשונות לא עבדתי בתאריך 28/12/67 נולד רענן הבכור, דודך הגדול, כעבור 3 שנים בתאריך 24/9/70 נולדה מירי דודתך וכעבור שנתיים בתאריך 3/11/72 נולד דודך גל. כשגל היה בגן חובה יצאתי לעבוד במיון ביצים בחבצלת השרון עד שנולד שי, אבא שלך בתאריך 2/10/79. כשאביך היה בן שנה יצאתי ללמוד הנהלת חשבונות וכתיבה במכונה בבית הספר המומחה, בית ספר להנהלת חשבונות. רציתי להשתלב בעבודה אבל, כולם חיפשו עובדת עם ניסיון ולי לא היה. חזרתי לעבוד בבית המרקחת כשנה ואז ברישום ילדים לגנים. כשהסתיים הרישום לגנים עבדתי בשירות הפסיכוטכני של עיריית נתניה.

בתאריך 8/3/83, לאחר 17 שנות נישואים בעלי, סבך, נפטר ואז עברתי לגור עם ארבעת הילדים שלי בבית שקנינו עוד לפני שסבך נפטר. כחודש וחצי לאחר שהתאלמנתי חזרתי לעבוד בעיריית נתניה במחלקת רישום לגנים ואחרי שלושה שבועות קיבלתי העברה לעבוד כמזכירה בבית הספר שרת. במהלך שנות עבודתי כשאני בת 45 שנה חזרתי לספסל הלימודים והשלמתי 12 שנות לימוד.

בבית הספר שרת עבדתי במשך 35 שנה עד ליציאתי לפנסיה בגיל 70. כשיצאתי לפנסיה נולדו אחיותייך התאומות וכך התמלאו לי שנתיים בעזרה להורייך. בנוסף מילאתי את זמני בספורט, הרצאות, הצגות וטיולים. כשנכנסה לחיינו מגפת הקורונה ומצאתי עצמי סגורה בבית, התחלתי לכתוב ספר היסטוריה על המשפחה שיצרנו אני וסבך מראשית הדרך לאורך תקופות החיים, על הקשיים בגידול הילדים, לימודים, צבא, נישואין ונכדים. עם הזמן הצטרפתי ללימודים בתוכנית לאזרחים וותיקים שם אני לומדת תנ"ך, ספרות, היסטוריה, מיומנות הזיכרון וביולוגיה. לימודים אלו גורמים לי להנאה. בנוסף, בחרתי להתנדב בצה"ל, תחושה הגורמת לי סיפוק מאחר ולא שירתי בצבא אך ילדיי ונכדיי כן שירתו בצבא. ההתנדבות מתקיימת בבסיס צבאי גלילות.

הזוית האישית

הנכדה יהב: נהניתי עם סבתא בכל רגע שכתבנו יחד, למדתי עליה דברים חדשים מהחוויות שקרו לך בעבר. מאחלת לך תמיד להיות מאושרת.

סבתא ברכה: הייתה חוויה מאוד מרגשת ומהנה היה לי כייף להיות איתה ולספר לה על דברים שלא שמעה במסגרת התכנית המופלאה הזו.