מאגר סיפורי מורשת

אילנה בוקטוס נולדה בתאריך 3.4.1953 בלוב, בעיר טריפולי. היום היא גרה בכפר סבא

סבתא אילנה מספרת על ילדותה 

שמי אילנה, נולדתי בתאריך 3.4.1953 בטריפולי שבלוב. גדלתי בבית עם עוד שבעה אחים ואחיות, לאבי הייתה מכולת ואמי הייתה תופרת.

למדנו בגן נוצרי שהיה בתוך כנסייה כי לא היה גן יהודי, בשכונה בה גדלתי.  כשגדלתי למדתי בבית ספר איטלקי ואחר הצהריים היו לוקחים את כל היהודים ללמוד עברית כי היה אסור ללמוד עברית בגלוי. אחרי שעות הלימודי בעברית, פחדנו לצאת לרחוב, היינו מסתירים את זהותנו כדי שלא ירביצו לנו.

משפחתי הייתה ציונית ואהבה את ישראל. הוריי חגגו את יום העצמאות הישראלי בסתר, כי לא יכולנו לחגוג בגלוי. החגים האהובים עלי במיוחד היו: סוכות, פורים וראש השנה. אמי נהגה לתפור לנו בגדים חדשים בחגים. את ליל הסדר היינו חוגגים פעמיים שני לילות – בסתר.

 תמונה משפחתית מאלבומה של סבתא (סבתא מוקפת בעיגול)

גרנו בבית גדול מאוד, סבתי גרה איתנו ודודתי וילדיה גרו איתנו, כי בעלה נפטר בגיל צעיר ואבא שלי תמך בהם ורצה לעזור להם.

כשפרצה מלחמת ששת הימים היינו בסכנה גדולה כי הייתה איבה רבה מתושבי לוב ליהודים, ניסו להתנקש בחיינו, שרפו את המכולת של אבי והוא הספיק לברוח עם האופניים לביתו כדי שלא יפגעו בו. אפילו ניסו לשרוף את ביתנו כשהיינו בתוכו.

המלך אידריס הראשון, שלט בתקופה זו בלוב, הוא עשה סגר בלוב מהשעה שבע בערב ובזמן הסגר פינו את כל היהודים למחנה צבאי כדי להגן עלינו – נשארנו במחנה הפליטים עד סוף המלחמה.

העלייה לישראל

עזבנו את לוב ועברנו לאיטליה כשהייתי בת 14. השארנו את כל רכושנו בלוב. נשארנו שלושה חודשים בנאפולי ולאחר מכן עלינו לארץ ישראל באוניית הרצל. ההפלגה נמשכה ארבעה ימים, כשהגענו לנמל חיפה, לקחו אותנו לרעננה.

בגיל 15 נאלצתי לצאת לעבודה. עבדתי בכל עבודה שהייתי יכולה לעבוד בה, כדי לעזור להוריי ולכלכלת הבית. בגיל 16 הכרתי את בעלי לעתיד.

החיים בישראל 

בגיל 18 התחתנו ועברנו לגור אצל הוריו של בעלי במושב אלישמע. מאז שהתחתנו חגגנו את ליל הסדר אצל הוריו של בעלי, והיינו עורכים שולחנות נמוכים על הרצפה ויושבים מסביבם עם כריות.

עבדנו קשה במשק במשך שנתיים, עזרתי לחמותי בלולים בלאסוף ביצים ובעלי עזר לה בחליבת הפרות, עזרתי לחמותי גם בכל עבודות הבית. לאחר שנתיים, רכשנו דירה בהוד השרון ועברנו לשם. גרנו שם במשך שש שנים ובמהלך שנים אלו נולדו לנו שתי בנות. מכיוון שהדירה הייתה קטנה וצפופה לנו ולשני ילדינו, רכשנו דירה גדולה יותר בהוד השרון ושם נולדו לנו עוד שני ילדים.

רוב הזמן אכלנו אצל הוריו של בעלי והם עזרו לנו המון בתקופה שהילדים היו קטנים. בעלי היה המפרנס היחיד בבית. הוא עבד עם אחיו בנגרות. בהמשך עברנו לדירה  גדולה יותר בת חמישה בכפר סבא ושם נולדה לנו עוד ילדה. כעבור שמונה שנים נוספות, קנינו בית פרטי ברחוב רופין בכפר סבא.

כשהילדים היו קטנים היינו יוצאים המון לסופי שבוע בטבריה ופעם בשנה היינו נוסעים לאילת, היינו הרבה בים ונהנינו. בעלי קנה ביובית והתפרנסנו יפה וכך גידלנו ועזרנו לילדינו, חיתנו את כולם ויש לנו 19 נכדים וכל שבת באים לאכול אצלי צהריים ואנחנו שמחים ומאושרים.

כיום ובעשור האחרון

בעשור האחרון מלאו לנו 50 שנות נישואים – לי ולבעלי – בני המשפחה הפתיעו אותנו במסיבת הפתעה. בתי הצעירה התחתנה לפני שנתיים בתקופת הקורונה. נולדו לי שבעה נכדים, אמי ואחי נפטרו, בתי ובעלה ירדו מהארץ ונסעו לניו ג'רזי לעבוד שם לכמה שנים, הוריו של בעלי נפטרו, כיום אנחנו מחכים לשובה של בתי עם הנכדים ובעלה לביקור של שבועיים.

סרטון של סבתא אילנה

הזוית האישית

הנכד עידו: אני מאוד נהניתי לעבוד עם סבתי וזו הייתה חוויה כיפית מאוד.

סבתא אילנה: היה לי ממש כיף לעבוד עם הנכד שלי והייתה לי חוויה ממש מדהימה.