מאגר סיפורי מורשת

אבלין (אווה) זרגרני, סבתה של יובל, נולדה בעיראק, בעיר הבירה בגדאד. משפחת זרגרני כללה שני הורים, חמש בנות ושלושה בנים, סך הכל עשר נפשות. הייתה בת 7 בזמן הפרהוד. הם גרו ליד שוק ושמו שורג'ה. הם חיו באזור שבו היו יהודים וערבים חיו ביחסי שכנות טובים. לאחר הפרהוד בשנת 1941, הם חיו בבגדאד במשך עשר שנים נוספות. בשנת 1951 עלו אווה ומשפחתה לישראל במבצע עזרא ונחמיה באמצעות מטוסים.

אבלין (אווה) זרגרני

בעיצומו של חג השבועות תש”א, 1941, פרצו המוני מוסלמים חמושים מהמסגדים ופשטו על שכונות היהודים. מאתיים הרוגים, מאות פצועים ואלפי בתי עסק הרוסים. זהו סיפורו המצמרר של "הפרהוד" בעיראק.

החל משנת 1933, הפכו הנאצים לשליטי גרמניה ובארץ ישראל היו אירועי דמים נגד היהודים (מאורעות תרפ"ט)  עליהם פיקד המופתי חאג’ אמין אל-חוסייני שהיה בן בריתם של הנאצים. העם העיראקי הושפע מהשפעות אנטישמיות ושינה את יחסו כלפי היהודים. מורים, אנשי רוח ועיתונאים הצביעו על הציונים והיהודים כבוגדים וכאויבי האסלאם והאנושות גם יחד.

כתוצאה מהשפעת הנאציזם על יהדות עיראק, האנטישמיות הגיעה לשיאה בליל שבועות וכונתה "הפרהוד".

בנוסף, כנכדתה, אני חושבת שלמרות עוצמתם, אירועי "הפרהוד" לא נמצאים בתודעה הישראלית. השיח הישראלי עוסק יותר בשואת יהודי אירופה (ובצדק) אך פחות בשואה שפקדה את יהודי ארצות ערב. רק לאחרונה מדינת ישראל הסכימה להכיר באירועי "הפרהוד" ולהעניק הטבות במתן תרופות חינמיות לקורבנות שהצליחו לשרוד ולעלות לארץ ישראל. חבל שחלק מהשורדים זכו להטבה הזו לתקופת זמן קצר מאוד.

מצורף הסיפור המלא מעבודת החקר

הזוית האישית

יובל: שמחתי מאוד לחקור על עבר משפחתי בעיראק, סבתי אבלין נתנה את עדותה וקורות חייה בשמחה וסיפרה על הכל לפרטי פרטים.העבודה העשירה אותי כבן אדם וגרמה לי להעריך יותר את המצב שלי כיום. לדעתי אין מספיק מודעות לחיים בעיראק בתקופת הפרהוד והייתי רוצה להמודעות בנושא תהיה גדולה יותר.