מאגר סיפורי מורשת

שמי חיה מושקא קוז'מן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, יפה קוג'מן. במסגרת התכנית ראיינתי את סבתא שלי והתעניינתי בסיפורי ילדותה ועלייתה לישראל.

סבתא יפה קוג'מן מספרת לנכדתה חיה מושקא:

שמי יפה (מניג'ה בפרסית) קוג'מן, נולדתי בעיר טהראן שפרס (איראן) בשנת 1954 להוריי מאיר (מירז'ה) ורבקה (טמינה) רשיד (בישראל שינו את השם לשריד).

עלינו לארץ בשנת 1957 בהיותי בגיל שלוש בערך. בישראל שיכנו אותנו במעברה באופקים שבדרום.

ילדותי

בפרס אבי ז"ל, עבד כנהג אצל שופט פרסי. ואמי עבדה כמשרתת בבית השופט. הם חיו בעוני גדול, אבל הצליחו להסתדר. אולם, כאשר אחותי הבכורה הייתה כבת 8-10 הוריי החליטו לעלות לישראל על רקע חטיפות ילדות על ידי המוסלמים לצורכי נישואים. כאשר אבי התחיל לחשוש למקרה של חטיפת אחותי הם החליטו לעלות לישראל.

יחד עם הוריי עלו לארץ גם כל בני משפחתה של אמי. משפחתו של אבי נשארה בחו"ל. היות, שהיה להם רכוש (בתים וקרקעות ) רב בפרס. משפחת אבי עלתה לארץ רק לאחר המהפכה האסלמית של חומייני, הדחת השאה הפרסי ועליית חומייני לשלטון.

כפי שציינתי, הורי לא בחרו את מקום מגוריהם, אלא נשלחו לאופקים, עיר דרומית, שלא היו בה שירותי רווחה ומשפחתי סבלה ממחסור במזון ושירותים חיוניים.

לאחר מספר שנים, כאשר משפחתה של אמי ראו את מצבנו הקשה, הם התגייסו ועזרו להוריי לעבור להתגורר בעפולה בסמיכות אליהם. גרנו בשכונת גבעת המורה, בשכונה הקרובה למשפחתו של סבא. התגוררנו שם מספר שנים.

הבית

גרנו בבית בית קטן. היה בו סלון וחדר שינה נוסף, מטבחון קטן, מקלחת ושירותים קטנים. בסלון ישנו האחים, ובחדר ישנו ההורים, הייתה שם גם מיטה עבורי. במטבחון הקטן אמי בישלה. שיחקנו בעיקר בחוץ.

תושבי השכונה היו בעיקר עולים חדשים: מתוניס, מרוקו ופרס. הייתה לי חברה טובה עולה מתוניס. אהבתי מאוד  ללכת אליה. היא הייתה גרה בשיכון מתחתינו. אימא שלה הייתה מכינה לחם בתנור בוץ בחצר הבית. הייתי גם אוכלת אצלה. ונהגתי לבקר בסוכה שלהם, שהיו מקשטים אותה לפני סוכות, ואחר כך היא הייתה נשארת כל השנה. שם גם נהגנו לשחק.

בהמשך, כשהייתי כבר בתיכון, הייתה להוריי הזדמנות לעבור לדירה גדולה יותר. אומנם באותה שכונה, אבל יותר למטה. הבית הזה היה מורכב משתי דירות קטנות שחיברו ביניהם. היה מטבח שאבא שלי הגדיל, שירותים, סלון מרווח ועוד שלושה חדרי שינה. לצד זה גם הייתה חצר גדולה, שאבא שלי שתל שם עצי פרי. בבית זה גדלתי עד נישואיי. ולאחר נישואיי הייתי מגיעה לביקורים עם ילדי. מאוד אהבתי את הבית הזה ועד היום אני מתגעגעת אליו. הבית נמכר לאחר שהורי נפטרו.

בית הכנסת היה ממוקם בין שתי הבתים שהתגוררנו והוא קיים עד היום. כילדים מאוד אהבנו להגיע לחצר בית הכנסת, בשבתות ובחגים. ביום כיפר הייתה אווירה מאוד מיוחדת. בקרבת מקום היה יער גדול ששם מאוד אהבתי לטייל בעיקר לבדי. בהמשך עם הכלב שלי, ולפעמים הייתי לוקחת את הדודות הרחוקות שלי לטיול כאשר הם היו מגיעות לביקור. בתיכון הייתי יוצאת ליער ולומדת למבחנים. אהבתי את השקט של היער מאוד.

זיכרונות ילדות

הזיכרון הכי מפחיד,  זכור לי בתור ילדה, כפי שסיפרתי, מאוד אהבתי לטייל ביער הסמוך לביתנו. לא היה לי  פחד כלל לטייל לבד, עד ש…. באחד הימים בתקופת האביב, יצאתי כהרגלי לטיול. והתחלת לקטוף, להערכתי היו אלה, חצבים מאוד יפים וגבוהים. עברתי מגבעה לגבעה והתפעלתי מהנוף והטבע, וראיתי מרחוק קבוצת חצבים יפיפייה. רצתי והתכופפתי לקטוף. לפתע, הזדקף מולי נחש גדול ואימתני שהסתכל לתוך עיני. אני זוכרת את השנייה הזו כמו היום. מיד הזדקפתי והתחלתי בריצה מטורפת בירידה מההר. בהמשך השנים, כאשר גדלתי, והתחלתי לצייר, ציירתי את התמונה הזו של הנחש ליד החצבים.

הזיכרון הכי מתוק שלי, כאשר הדודים שלנו מפרס היו מגיעים לביקור אלינו, והיו מביאים לנו פיסטוקים וממתקים מפרס. מאוד אהבתי את הביקורים שלהם אצלנו. כי אז אבא לא היה הולך לעבודה, והיה מארח אותם והיה קונה כול טוב.

הקמת המשפחה

הבית השני שעברנו לגור בו, היה בשכנות לבית הורי סבא (בעלי), כאשר רק  בית אחד מפריד בינינו. הכרתי את סבא כאשר אני הייתי תלמידה בתיכון והוא היה בצבא. פגשתי אותו פעם ראשונה בתחנת האוטובוס כאשר הוא נסע לבסיס ואני הייתי בדרכי לבית הספר. בהמשך, יצרתי קשר עם האחיות שלו, שהיו בנות גילי. הייתי מבקרת בבית השכנים והקשר ביני ובין סבא התהדק יותר. לאחר שסיימתי את התיכון, התחלתי ללמוד בבית ספר לאחיות. למדתי שנה ולאחר שנה, העזיבו אותי מבית הספר כי הייתי חוצפנית מידי לטעמם. עברתי להתגורר בחיפה אצל אחותי. אחותי עבדה כמזכירה בבית חולים רמב"ם. החלטתי שגם אני רוצה ללמוד מזכירה רפואית. התחלתי לעבוד כמטפלת בבית יתומים בחיפה ובערבים למדתי. כאשר סיימתי את הלימודים, התחלתי לעבוד כמזכירה בבית חולים רמב"ם.

התחתנו בשנת 1974 כאשר הייתי בת 19. החתונה התקיימה בחיפה ברבנות הצבאית. זה היה לאחר מלחמת יום כיפור. סבא נפצע במלחמת יום כיפור. ביום כיפור סבא היה בבית אצל אימא שלו, סבא היה שוטר ולא היה אמור להתגייס, אבל כאשר שמע שפרצה מלחמה הוא עלה לרמת הגולן. שם ציוותו אותו לטנק ולצוות שהוא לא הכיר. בכל אופן, הוא היה בין הפצועים הראשונים. הוא היה פצוע קשה, היו לו כוויות בידיים, בגוף ובפנים. סבא היה בשיקום ארוך. בתקופת השיקום, הגיעו אלינו (אני הייתי לידו כאשר היה מאושפז כי גם עבדתי ברמב"ם והוא היה מאושפז שם) מתנדבים ואחת המתנדבות, החליטה שאנחנו צריכים להתחתן. הם עזרו לנו בהשאלת שמלת כלה. וכן, ארגנו את האולם של הרבנות הצבאית והרב הצבאי חיתן אותנו. לאחר החתונה התגוררנו בשפרינצק בחיפה. סבא חזר לעבוד במשטרה בהדרגה ובגלל הפציעה אישרו לנו דירה של המשטרה בקריית אליעזר.

כשהפכתי לאימא הייתי בת 21 וסבא היה בן 26. כיום יש לנו שני בנים ובת אחת ונכדים מתוקים – בן פורת יוסף, סבא אומר שלא סופרים את הנכדים.

אני אוהבת לטייל טיולי טבע עם הנכדים, לארח אותם אצלי בחופשות, לעשות להם כל קיץ "קייטנה אצל סבתא " ביחד עם הנכדים הנוספים.

בהתחלה הקייטנה של סבתא הייתה עם רוב הנכדים, אולם בשנים האחרונות לסבא וסבתא קשה גם בגלל שיש יותר נכדים וגם בגלל שהזדקנו וקשה לנו, לכן לרוב, הנכדים מביתר (אתם) מגיעים אלינו ולפעמים גם הנכדים מירושלים. הבת שרונה, עברה להתגורר בגבעת אבני ולכן, אני נפגשת הרבה איתם. שם אני גרה היום. אנחנו מטיילים הרבה ביחד, הם מתארחים אצלינו באופן קבוע בימי החול. מגיעים אלינו לאחר הלימודים עד, שאימא שלהם מגיעה מהעבודה. אחת לשבוע ביום שני אני מכינה להם פיצה וביום רביעי אני מכינה להם ספגטי שהם אוהבים. בנוסף אופה אני להם כל שבוע עוגה לכבוד שבת.

הקשר עם חב"ד

הבית בו גדלתי היה בית מסורתי בו ציינו חגים בעיקר. ובהמשך לאחר שעזבתי את בית הורי, לא היה לי קשר עם הדת.

לאחר שנולדו הילדים וגדלו, התחלתי את תהליך התשובה שלי שהיה מאוד ארוך ונמשך מספר שנים ואני עדיין בתהליך התחזקות באמונה.

כאשר תומר, אבא שלך נכדתי חיה מושקא, התחיל בתהליך התשובה שלו הוא למד בטכניון. לקראת סיום לימודיו, סבא ביקש שאתעניין עבורו לצורך שידוך. כל נושא השידוכים היה לי חדש ומוזר. לא ידעתי מה אני אמורה לעשות. בכל אופן פניתי לרבנית חוי, אשתו של הרב יוסי רוזנבלט, וביקשתי ממנה עזרה במציאת שידוך לתומר. לאחר זמן מה היא הציעה את קארין (שם הנעורים של אימא שלך) אח"כ הרב הרצל, הוסיף לשמה את השם הודיה.

לאחר שההורים שלכם נפגשו והתקיים טקס אירוסין ונישואים, התברר שאימא, הודיה, היא חבדניקית ומקושרת לרבי. לאחר הרבה תפילות היא הצליחה להביא את תומר גם לדבוק ברבי ובחב"ד.

יש להוסיף, שגם סבא היה בתהליך של  תשובה. הוא התחזק מאוד מהרב יצחק ידגר מיישוב בתענ"ך, שהוא חסיד של הרבי. סבא הושפע מאוד ממנו, והנהיג את ההנהגות של הרבי בביתנו.

למרות שלי, זה היה מאוד לא מוכר ולא ידוע כל נושא חב"ד והרבי. לאט ובהדרגה קראתי הרבה ספרים על אדמו"רי חב"ד ועל דרך החסידות, והתחברתי לרבי ולדרכו. עדיין אני לא שמה פאה נוכרית, ולא מתפללת בסידור של חב"ד, אבל הדרך של הרבי מאירה את נפשי.

אני ונכדתי חיה מושקא בסיור המשותף למנהרות הכותל שערכנו במסגרת תכנית הקשר הרב דורי

הזוית האישית

הנכדה חיה מושקא: תודה רבה לך סבתא יפה. הסיפור שלך מרתק. למדתי ממנו הרבה. מאחלת לך בריאות, שמחה, אושר ונחת מכולם.