מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי דנה, נולדתי בשנת 1958 בלבוב שבאוקראינה. היו לי אימא, אבא ואח בן 6. בהיותי בת שנה וחודשיים אימא שלי נפטרה ועברתי לגור אצל ההורים של אבא שלי עד גיל 6. בגיל 7 חזרתי לגור עם אבא שלי ואשתו החדשה, שלא הייתה יהודייה וכך לא נשמרה המסורת היהודית בבית.

למדתי בבית ספר עשר שנים. בשנת 1979 התחתנתי עם גבר יהודי קווקזי ולאחר החתונה אימו החזירה אותי למסלול היהדות. חזרתי לשמור כשרות בין בשר לחלב, חזרתי לחגוג את החגים היהודיים. היא לימדה אותי איך לנהל בית יהודי ועד כדי כך שברבות השנים המשפחה של בעלי וחברינו חושבים שאני הקווקזית ובעלי הוא האשכנזי.

סבתא דנה בילדותה

בשנת 1992 עלינו אני ומשפחתי לארץ, לאחר שהתחילו ברוסיה סיבוכים פוליטיים. כשעלינו לארץ כבר לא הייתה לי בעיה עם המנהגים היהודיים כי הייתי רגילה אליהם כבר מהבית. טסנו לארץ ונחתנו בתל אביב. נסענו לחיפה לפגוש את בני משפחתנו.  בעלי היה קצין ים ברוסיה וכשעלינו לארץ התחיל לעבוד בחברת zim, גם בתור קצין ים.

למדתי חמש שנים בטכניון ראיית חשבון וכשסיימתי ללמוד קיבלתי תעודה מקצועית של ראיית חשבון.

הבת שלי, נטלי, אמה של שירה נכדתי, עימה השתתפתי בתכנית "הקשר הרב דורי" ,  סיימה את כיתה י"ג  בתעודת הצטיינות וכמה חודשים לאחר מכן התגייסה לצבא לתפקיד מזכירה רפואית. בהמשך גם את התואר הראשון סיימה בהצטיינות.

הזוית האישית

סבתא דנה: "נהניתי לראות איך היום בבית הספר ובארץ עושים דברים חדשים ומאוד חשובים שאנחנו בילדותינו לא עשינו. בעיקר נהנינו מהפעילויות השונות ומזמן האיכות ביחד. תודה רבה על ההזדמנות שהתכנית נתנה לנו."