מאגר סיפורי מורשת

שמי מזל אטש, נולדתי בישראל, בכפר-סבא, באייר תשי"ג, במאי 1957. בת לאימא שושנה ולאבא רפאל תורג'מן, זכרם לברכה, ילידי מצרים שעלו לארץ ישראל לפני קום המדינה, ב-1947. כאשר החלו הפרעות ביהודים, המצרים רצו לסלקם מארצם, לדוגמא: שרפו לסבי את חנות הפלאפל והפול שלו. כחצי שנה לפני עלייתם לארץ, אבי הצליח לברוח לצרפת כמבקש מקלט, שם שירת כשנתיים כפרש ב'לגיון הזרים'. הוא עלה לארץ ב-1950, התחתן עם אמי, נולדו להם חמישה ילדים כאשר אני השלישית.

גדלתי וחונכתי בהוד השרון. בגיל עשר חוויתי את המלחמה הראשונה בין ישראל למצרים, סוריה וירדן, 'מלחמת ששת הימים' ב-1967. אלו היו ימים של פחד וחרדה, לא היו מקלטים או ממ"דים באמצעותם ניתן להתגונן מפני הפצצות. היה עלינו לחפור שוחות בעומק חצי מטר בחצרות הבתים ובבתי הספר, ולמלא שקי חול בכדי לערום על שפת השוחה בגובה של 20 ס"מ, באזעקות רצנו לשכב בשוחה. בלילות הייתה 'אפלה' מוחלטת, פנסי הרחוב לא דלקו ובבתים החלונות כוסו בבד שחור כדי שהאור לא ייראה מבחוץ.

כעבור שש שנים, ב-1973, פרצה שוב מלחמה, בצהרי יום כיפור. המלחמה הייתה בין ישראל למצרים וסוריה, 'מלחמת יום הכיפורים'. המלחמה באה בהפתעה, הצבא לא היה מוכן ורוב החיילים שוחררו לביתם לתפילות וצום יום כיפור. תוך מספר שעות צה"ל התארגן ויצא להגן בגבורה על ארצנו ולאזרחים ניתנו הנחיות להיכנס למקלטים ציבוריים – לא עוד שוחות.

בתיכון למדתי חשבונאות ובצבא שירתי כאלחוטאית ב'חטיבת גולני', במהלך השירות נפצעתי והוכרתי כנכת צה"ל. גם בעלי, אבי, שירת כלוחם בגולני. נישאנו ב-1979, גידלנו באהבה שני בנים יקרים: רז ואופיר, שניהם בעלי השכלה אקדמאית במחשבים, מנהל עסקים והנדסה. הם נישאו במזל טוב, הקימו בית חם בישראל והעניקו לנו חמישה נכדים נפלאים ויפים: איתי, נויה, מתן, גיא וירדן.

כיום אני עובדת באוניברסיטת בר אילן מזה למעלה מ-42 שנים וגאה להיות חלק חשוב בהתפתחותה הטכנולוגית והאקדמאית, כמו גם במתן סיוע לכלל הסטודנטים והמרצים בקמפוס. במהלך עבודתי למדתי וסיימתי תואר ראשון במדעי החברה ובקרוב אצא לפנסיה ואבלה יותר עם המשפחה והנכדים.

הזוית האישית

הנכד המתעד איתי: היה לי מעניין לעבוד עם סבתא שלי, למדתי הרבה על העבר של משפחתה ומשפחתי, שהם היו שונים מאוד מפעם להיום.

סבתא מזל: חשוב לי שאיתי, נכד בכור שלי, ידע כי למרות כל הקשיים, אנו גאים להיות יהודים בארץ ישראל היפה שלנו. כפי שהובטח: "ארץ זבת חלב ודבש" (ויקרא פרק ב' פסוק כ"ד).